מלאכת שיקום חומת ירושלים נמשכת במרץ, והבונים משקיעים מאמץ רב בהשלמת חלקיה השונים, איש איש בתורו. המילה הייחודית הֶחֱרָה עומדת במוקד הדיון הפרשני, וזוכה למגוון רחב של הסברים.
הגישה המרכזית רואה במילה פועל המבטא התלהבות וזריזות [ביאור שטיינזלץ]. שורש המילה קשור לחום, כלומר ברוך "התחמם" ופעל מתוך מרץ רב [מצודת דוד, מצודת ציון]. מנגד, יש המפרשים זאת מלשון כעס וחרון אף, ומסבירים כי ברוך כעס על עצמו בגלל העיכוב בעבודת הבנייה, ומתוך כך התאמץ וחיזק את ידו במלאכה [אבן עזרא]. גישה פשוטה יותר מציעה כי זהו כפל לשון שנועד להדגיש את עוצמת החיזוק והעבודה [רש"י].
בניגוד לפרשנויות אלו הרואות במילה פועל או תיאור של מאמץ, יש מי שמפרש את המילה כשם עצם המציין מקום של חורבן והרס שאותו היה צריך לשקם [ר' סעדיה גאון]. גישה ייחודית נוספת גורסת כי הֶחֱרָה הוא למעשה שמו של אדם, בונה נוסף. לפי פירוש זה, הפסוק מונה שני אנשים שונים: תחילה החזיק בבנייה אדם בשם "חרה", ולאחריו החזיק ברוך [מלבי"ם].
שמו של אביו של ברוך נכתב במסורת הטקסט כ"זבי" (באות בי"ת), אך נקרא זַכַּי (באות כ"ף), כתופעה של חילופי אותיות [מנחת שי].
ברוך בנה מִדָּה שֵׁנִית, כלומר הוסיף ובנה מידה נוספת כהמשך לעבודתו של הבונה שקדם לו [מצודת דוד, ביאור שטיינזלץ]. הבנייה שלו החלה מִן־הַמִּקְצוֹעַ, שהיא הפינה. מפינה זו למעשה מתחילה בניית הצד הדרומי של החומה, הנמשכת ממערב למזרח, עד לפתח ביתו של אלישיב הכהן הגדול [מלבי"ם, ביאור שטיינזלץ].