הפסוק ממשיך לפרט את סדר בוני חומת ירושלים, ומציין את חלקם של הלויים במלאכה: רחום בן בני, וסמוך אליו חשביה, שר חצי פלך קעילה.
מוקד הדיון הפרשני בפסוק נסוב סביב המילה לְפִלְכּוֹ, וישנן מספר דרכים להבנת הקשרה למלאכת הבנייה:
גישה אחת מסבירה שהכוונה היא ליעד או לסמכות הבנייה, כלומר חשביה ביצע את המלאכה עבור הפלך שלו ומכוח השררה של אותו אזור שעליו שלט [רש"י, ביאור שטיינזלץ].
גישה אחרת מתמקדת בשותפים לעבודה, ומפרשת כי חשביה עסק בבנייה יחד עם אנשי הפלך שלו [מצודת דוד].
לעומת זאת, יש המפרשים את המונח פלך במשמעות של פינה או זווית, ולפי זה חשביה בנה את הזווית הספציפית שלו בחומה [רב סעדיה גאון].
מבחינה דקדוקית, האות כ' במילה לְפִלְכּוֹ מנוקדת בדגש. הסיבה לכך היא כלל לשוני הקובע שכאשר אחת מאותיות בג"ד כפ"ת חותמת שם עצם, היא מקבלת דגש כאשר המילה נוטה לשייכות, בדומה למילה "מֶלֶךְ" שהופכת ל"מַלְכּוֹ", או "עֶבֶד" שהופכת ל"עַבְדּוֹ" [רש"י, מנחת שי].