יצא לכם פעם לצאת לטיול משפחתי ארוך ולעצור בדרך רק כדי לחכות למישהו שיתארגן? זה בדיוק מה שקרה לבני ישראל. הם חיכו בסבלנות עד שמרים תבריא ותשוב אל המחנה, ורק אז יכלו להמשיך בדרך אל ארץ ישראל. המילה וְאַחַר באה ללמד אותנו שהנסיעה התחדשה מיד אחרי שמרים חזרה אליהם.
בני ישראל ארזו את האוהלים, הלכו בעקבות הענן של ה׳ שהדריך אותם, והגיעו לתחנה חדשה. התורה מספרת שוַיַּחֲנוּ בְּמִדְבַּר פָּארָן. אבל רגע, הרי בני ישראל כבר היו במדבר פארן במסעות הקודמים שלהם! איך זה יכול להיות? ההסבר הוא שהתחנה הקודמת שלהם הייתה בתוך אותו אזור גדול שנקרא מדבר פארן. הם לא עברו למדבר חדש, אלא פשוט התקדמו וקבעו את המחנה שלהם בנקודה חדשה באותו אזור.
לנקודה החדשה הזו קוראים קדש ברנע, וזה מקום חשוב מאוד שממנו יישלחו המרגלים בהמשך. אז למה התורה מציינת שהם חנו במדבר פארן ולא פשוט אומרת את שם המקום? כדי שלא נתבלבל עם מקום אחר שנקרא קדש, שנמצא במדבר אחר לגמרי. עכשיו בני ישראל נמצאים ממש קרוב לגבול, מוכנים לשלב הבא במסע אל הארץ המובטחת.