קרה לכם פעם שכל המשפחה כבר הייתה מוכנה לצאת לטיול, אבל כולם עצרו וחיכו רק לכם? תארו לעצמכם עם שלם, מיליוני אנשים, שעוצרים את המסע הארוך שלהם במדבר רק כדי לחכות לאישה אחת. התורה מספרת לנו על מרים, שהייתה צריכה לשהות בבידוד מחוץ למחנה ישראל. המילה וַתִּסָּגֵר מתארת את הזמן שבו היא נשארה מחוץ למחנה במשך שִׁבְעַת יָמִים.
בדרך כלל, בני ישראל נסעו במדבר רק לפי הסימן של ענן ה׳, אבל כאן התורה אומרת וְהָעָם לֹא נָסַע. למה התורה מספרת דווקא על העם? כדי ללמד אותנו שבני ישראל רצו בעצמם לעצור ולחכות למרים מתוך כבוד עצום אליה. אבל למה הגיע לה כזה כבוד מה׳ ומהעם? התשובה המרגשת מחזירה אותנו שנים רבות אחורה. כשמשה רבנו היה תינוק קטן בתוך תיבה בנהר, מרים אחותו הגדולה עמדה מרחוק וחיכתה כדי לשמור עליו ולראות מה יקרה לו. מרים המתינה למשה רק זמן קצר, אבל ה׳ משלם שכר טוב פי כמה וכמה על כל מעשה טוב שאנחנו עושים. לכן, מידה כנגד מידה, עכשיו עם ישראל כולו חיכה לה שבוע שלם. הם המתינו עַד הֵאָסֵף, כלומר עד שמרים סיימה את ימי הבידוד ונאספה בחזרה אל תוך המחנה, כי העם הבין שפשוט אי אפשר להמשיך להתקדם במסע בלי המנהיגה החשובה הזאת.