קרה לכם פעם שעשיתם טעות, ביקשתם סליחה וסלחו לכם, אבל בכל זאת הייתם צריכים לשבת קצת בשקט כדי לחשוב על מה שקרה? זה בדיוק מה שקורה כאן. ה' שומע את התפילה של משה ומרפא את מרים מיד, אבל הוא מסביר שחייבים לקחת אחריות על המעשים ולהבין את חומרת הטעות. ה' משתמש במשל ואומר וְאָבִיהָ יָרֹק יָרַק בְּפָנֶיהָ. הכוונה כאן היא לא ליריקה אמיתית, אלא לנזיפה חמורה. ה' מסביר שאילו אבא של מרים היה כועס עליה ונוזף בה מאוד, היא הייתה מתביישת ורוצה להסתתר שבוע שלם. אם כך קורה כשפוגעים באבא, על אחת כמה וכמה כשהיא פגעה בכבוד של ה' ושל משה הנביא.
לכן ה' אומר תִּסָּגֵר שִׁבְעַת יָמִים. למרות שמרים כבר הבריאה לגמרי מהצרעת, היא צריכה לצאת אל מחוץ למחנה לשבוע. זה לא היה בידוד רפואי רגיל, אלא עונש חינוכי שנועד לתת לה זמן לחשוב ולכפר על מה שעשתה. בדרך כלל אהרן הכהן היה אחראי על התהליך הזה, אבל בגלל שהוא אח שלה, ה' בכבודו ובעצמו היה זה שטיפל בה. בסוף התקופה הזו נאמר וְאַחַר תֵּאָסֵף. אחרי שבעה ימים של מחשבה ותיקון, מרים נאספת וחוזרת פנימה אל תוך מחנה ישראל ואל החברה הרגילה.