במדבר, פרק י״ב, פסוק י״ג

קרה לכם פעם שמישהו אמר עליכם משהו לא כל כך נעים? בדרך כלל זה מאוד מכעיס. אבל מה הייתם עושים אם אותו אדם פתאום היה זקוק לעזרה שלכם? זה בדיוק מה שקרה למשה רבנו. אחותו מרים דיברה עליו ולאחר מכן חלתה. במקום לכעוס עליה או לנטור לה טינה, משה מיד מבקש מה' שירפא אותה. הוא לא סתם מתפלל בשקט, אלא הכתוב מספר עליו וַיִּצְעַק. למה לצעוק? משה רצה שכל בני ישראל ישמעו וידעו שכואב לו על אחותו, ושהוא ממש לא שמח מזה שהיא נענשה. הוא פנה אל ה' במילה לֵאמֹר, כדי לבקש תשובה ברורה האם ה' מסכים לרפא אותה. משה קורא לה' בשם אֵל, כי השם הזה מזכיר לנו שה' הוא גם חזק וכל יכול, וגם מלא בחסד וברחמים ויכול לרפא כל מחלה. בתוך התפילה שלו, משה משתמש פעמיים במילה נָא. פעם אחת במשמעות של בבקשה, ופעם שנייה במשמעות של עכשיו. משה מתחנן שה' ירפא אותה מיד, כדי שהיא לא תצטרך להתבייש. בסוף הוא מבקש רְפָא נָא לָהּ. שמתם לב כמה התפילה הזו קצרה? משה עשה זאת בכוונה. הוא לא רצה שבני ישראל יתלוננו ויגידו שרק בגלל שמדובר באחותו הוא מאריך בתפילה. הוא גם אפילו לא הזכיר את השם של מרים, כי כשאנחנו מבקשים רחמים על מישהו שנמצא ממש לידנו, לא חייבים להגיד את השם שלו.