תארו לעצמכם שאח או אחות שלכם היו בצרה גדולה, ולא היה אף אדם בעולם שיכול לעזור להם. מה הייתם עושים? זה בדיוק מה שקרה לאהרן כשמרים אחותו חלתה פתאום בצרעת. אהרן פונה אל משה מתוך כאב עמוק ומבקש ממנו להתפלל עליה, כי יש כאן בעיה שאין לה פתרון רגיל. לפי ההלכה, רק כוהן יכול לטהר אדם שחלה בצרעת. אבל יש כלל נוסף: לכוהן אסור לבדוק ולטהר את קרובי המשפחה שלו. מכיוון שאהרן ובניו הם הכוהנים היחידים שיש באותו זמן, ומרים היא אחותם, אין מי שיוכל לעזור לה לעולם. אם משה לא יבקש רחמים מאת ה׳, היא תישאר מבודדת ורחוקה מכולם לנצח.
כדי לעורר את רחמיו של משה, אהרן מתאר את המצב של מרים ואומר שהיא כַּמֵּת. למה הוא משווה אותה לאדם שלא בחיים? מפני שמי שחולה בצרעת צריך לצאת מחוץ למחנה ולהיות מנותק לגמרי מן החברה ומהמשפחה שלו. לאחר מכן אהרן משתמש במילים אֲשֶׁר בְּצֵאתוֹ מֵרֶחֶם אִמּוֹ וַיֵּאָכֵל חֲצִי בְשָׂרוֹ. אלו מילים שנשמעות קצת קשות, אבל אהרן בוחר בהן מתוך כבוד למשה וכדי להזכיר לו את הקשר המיוחד ביניהם. הוא בעצם אומר למשה: "מרים נולדה מאותה אמא שממנה אנחנו נולדנו. אנחנו אחים, ואנחנו קרובים כל כך עד שאנחנו נחשבים לגוף אחד. אם לא תעזור לאחותנו ותשאיר אותה חולה ובודדה, זה ירגיש כאילו חצי מהגוף שלנו עצמנו נפגע". אהרן מזכיר למשה שמשפחה לא עוזבים, ומבקש ממנו לא לעמוד מהצד אלא להתפלל עליה מיד.