קרה לכם פעם שאמרתם משהו שלא הייתם צריכים להגיד, ופתאום השתרר שקט מוחלט שהבהיר לכם שטעיתם? זה בערך מה שהרגישו מרים ואהרן. ברגע שה' סיים לדבר איתם, וְהֶעָנָן סָר מֵעַל הָאֹהֶל. ענן ה' עזב את המקום עוד לפני שמרים נענשה. למה ה' עשה זאת? מתוך רחמים. ה' דומה למלך שחייב להעניש את הילד שלו, אבל יוצא מהחדר כדי לא לראות אותו כואב ועצוב.
מיד לאחר שהענן עזב, וְהִנֵּה מִרְיָם מְצֹרַעַת כַּשָּׁלֶג. העור שלה התכסה בצרעת לבנה, שהראתה שה' כועס על הדיבור שלה נגד משה. מרוב תדהמה, מרים הייתה כל כך מופתעת שבאותו רגע היא בכלל לא שמה לב למה שקרה לגוף שלה.
אהרן רצה להתייעץ עם מרים איך לפייס את משה ולבקש ממנו סליחה, ואז וַיִּפֶן אַהֲרֹן אֶל מִרְיָם וְהִנֵּה מְצֹרָעַת. המילה וַיִּפֶן מגלה לנו סוד: גם אהרן קיבל צרעת באותו רגע בגלל שהקשיב לדברים הלא טובים, אבל הוא נרפא מיד. הוא בעצם פנה מהצרעת של עצמו שכבר נעלמה, והביט במרים. אצל מרים הצרעת נשארה כי היא זו שהתחילה בדיבור. כעת, כשהיא לא יכלה לגשת אל משה, אהרן הבין שהוא זה שיצטרך להתפלל ולבקש עליה רחמים.