במדבר, פרק י״ג, פסוק ל״ג

המרגלים מקצינים את דיווחם כדי להטיל אימה, ומתארים שראו את הַנְּפִילִים, הענקים הקדמונים ששרדו את המבול וכל הרואה אותם נופל עליו פחד מרוב גובהם. הם מתארים אותם כבְּנֵ֥י עֲנָ֖ק מִן־הַנְּפִלִ֑ים, שצווארם נוקב את הרקיע והם צאצאי המלאכים המורדים. מתוך קריסה פסיכולוגית ותחושת אפסות מול תושבי הארץ, המרגלים הרגישו שפלי קומה, ולכן אמרו וַנְּהִ֤י בְעֵינֵ֙ינוּ֙ כַּֽחֲגָבִ֔ים. את הקביעה וְכֵ֥ן הָיִ֖ינוּ בְּעֵינֵיהֶֽם הם הסיקו כאשר הסתתרו על העצים, בשעה שה' הטריד את הכנענים בקבורת מתיהם, ושמעו את הענקים מזלזלים בהם ומשווים אותם מלמעלה לנמלים או לכינים. בסופו של דבר, מציאות זו שבה נתפסו המרגלים כיצורים כה זעירים וחסרי חשיבות היא שהצילה את חייהם, שכן הענקים בזו להם וכלל לא טרחו לפגוע בהם.