תארו לעצמכם שאתם עומדים ליד הבניין הכי גבוה בעיר ומסתכלים למעלה אל הגג. איך אתם מרגישים? בטח קטנים מאוד. כשחזרו המרגלים מארץ ישראל, הם רצו להפחיד את בני ישראל ולכן סיפרו להם שהאנשים שגרים שם הם ענקים מפחידים במיוחד.
הם קראו לאנשים האלה הַנְּפִילִים, כי כל מי שראה אותם נפל עליו פחד עצום בגלל הגובה שלהם. בנוסף, הם קראו להם בְּנֵי עֲנָק, כי מרוב שהם היו גבוהים, היה נראה כאילו הצוואר שלהם נוגע בשמיים, והשמש היא כמו תכשיט, שנקרא ענק, שעונדים על הצוואר. המרגלים כל כך נבהלו מהגודל של תושבי הארץ, עד שהם אמרו וַנְּהִי בְעֵינֵינוּ כַּחֲגָבִים. הם פשוט הרגישו חסרי אונים וקטנים ממש כמו חגבים שעומדים ליד ענקים.
אבל איך בכלל ידעו המרגלים מה הענקים חושבים עליהם כשהם הוסיפו וְכֵן הָיִינוּ בְּעֵינֵיהֶם? מסתבר שהמרגלים כל כך פחדו, עד שהם טיפסו והתחבאו על העצים. משם הם שמעו את הענקים מסתכלים עליהם ואומרים זה לזה שהם רואים אנשים קטנים שדומים לנמלים. המרגלים הבינו שהענקים באמת מזלזלים בהם, אבל למעשה, דווקא בגלל שהם נראו להם כל כך קטנים ולא חשובים, הענקים בכלל לא טרחו לפגוע בהם וכך ניצלו חייהם.