דיווח המרגלים משרטט לכאורה את המפה הגיאופוליטית של ארץ כנען, אך מתחת לעובדות הגיאוגרפיות מסתתרת לוחמה פסיכולוגית מחושבת שנועדה לשבור את רוח העם. רוב הפרשנים מסכימים כי המרגלים התנדבו למסור את המידע הזה, שמשה כלל לא ביקש מהם, כדי להוכיח שהכניסה לארץ היא בלתי אפשרית וחיילי האויב חוסמים כל נתיב [ביאור יש"ר, חזקוני].
המרגלים הציגו טבעת חנק סביב הארץ: אם ישראל ינסו להיכנס דרך הדרום, שהיה מסלול הכניסה המתוכנן [שטיינזלץ], הם ייתקלו בעמלק. אם ינסו לעלות צפונה אל ההר, יפגשו את החיתי, היבוסי והאמורי. ואם ינסו לאגף ממזרח או ממערב, ייתקלו בכנעני [רמב"ן, הטור הארוך, מלבי"ם].
תשומת לב מיוחדת מעורר האזכור של עֲמָלֵק. הפרשנים תמהים מדוע המרגלים פתחו את דבריהם דווקא באומה זו, שהרי עמלק כלל אינו נמנה עם שבעת עממי כנען שאותם נצטוו ישראל לכבוש, והוא אף לא ישב באזור ההררי שאליו כיוונו [גור אריה, משכיל לדוד, שפתי חכמים]. התשובה היא שהמרגלים השתמשו בעמלק כדי לזרוע אימה מיידית. עם ישראל כבר נכווה בעבר הקרוב מהתקפת הפתע של עמלק בצאתם ממצרים, ולכן אזכורו בפתח הדברים נועד לעורר טראומה ופחד מפני מארב נוסף [רש"י, רש"ר הירש].
בהתייחסותם למיקום האומות האחרות, המרגלים מציינים כי וְהַכְּנַעֲנִי יוֹשֵׁב עַל הַיָּם. הכנענים היו מטבעם אומה עזה של סוחרים, ולכן התיישבו על אפיקי המים המרכזיים [העמק דבר]. ההדגשה שהם יושבים וְעַל יַד הַיַּרְדֵּן מפורשת כפשוטה, כלומר ממש בסמוך לנהר הירדן, וזהו רמז מאיים לכך שעם ישראל אפילו לא יצליח לחצות את הנהר כדי להיכנס לארץ [רש"י].
מתוך פסיפס המקורות עולה כי המרגלים ענו על שאלותיו הגיאוגרפיות של משה, אך התעלמו במכוון משאלתו האם העם היושב בארץ מעט הוא אם רב, ולא הזכירו שום פרט חיובי על הארץ. באמצעות הצגת הנתונים באוזני כל העם, הם העבירו מסר סמוי שזוהי ארץ המוקפת בגיבורים שלא ניתן להכניעם. העם הבין מיד את הרמז המאיים שבדבריהם, מה שהוביל להתעוררות הייאוש והתלונות במחנה [רמב"ן, הטור הארוך, מלבי"ם].