רגע לפני יציאת המשלחת לדרכה, התורה עוצרת כדי לסכם את זהות ההולכים, ומאירה זרקור מיוחד על דמותו של משרת משה. ציון שמות האנשים בשנית, לצד שינוי שמו הדרמטי של הושע בן נון, חושפים טפח מהמתח והסכנה שליוו את השליחות מתחילתה.
ההכרזה אֵלֶּה שְׁמוֹת הָאֲנָשִׁים מעוררת שאלה, שהרי שמותיהם זה עתה נמנו בפסוקים הקודמים. הפרשנים מסכימים כי החזרה באה להדגיש נקודה עקרונית לגבי זהותם. הגישה המרכזית בקרב רוב הפרשנים היא שהתורה באה ללמדנו ששמותיהם של שאר הנשיאים נותרו כפי שהיו מעולם ולא השתנו, בניגוד ליהושע [אבן עזרא, רבנו בחיי, ריב"א]. מנגד, יש המפרשים כי החזרה על השמות רומזת לכך שכבר משמותיהם המקוריים ניתן היה לחזות את מעשיהם הרעים ואת כוונתם להרשיע [אור החיים, אלשיך, צרור המור].
היעדרותו של נציג משבט לוי מרשימת השמות אינה מקרית. מאחר ששבט לוי לא היה עתיד לקבל נחלה בארץ ישראל, לא היה עליהם צורך לרגל אותה [חזקוני, פענח רזא, הדר זקנים]. כמו כן, הכתוב מדגיש כי משה שלח אותם לָתוּר את הארץ, ולא לרגל אותה. משה כיוון אותם לחפש את הטוב ואת מקום המנוחה, אך הם הפכו את שליחותם, חיפשו את הרע, ופעלו כמרגלים לכל דבר [הכתב והקבלה, מלבי"ם].
שיאו של הפסוק טמון במילים וַיִּקְרָא מֹשֶׁה לְהוֹשֵׁעַ בִּן־נוּן יְהוֹשֻׁעַ. משה מוסיף את האות יו"ד לשמו של הושע, ובכך משנה את משמעות השם ל"ה' יושיע" [ביאור שטיינזלץ]. מתי התרחש שינוי זה? גישה אחת טוענת כי השינוי לא נעשה כעת, אלא זמן רב קודם לכן, כאשר הושע הפך למשרתו של משה. היה זה מנהג מקובל ששליטים וגדולים משנים את שמות משרתיהם לאות גדולה, כפי שעשה פרעה ליוסף. התורה מציינת זאת כאן רק כדי להסביר מדוע ברשימה מוזכר השם "הושע", ומבהירה שזהו למעשה יהושע המוכר לנו [רשב"ם, בכור שור, ביאור יש"ר, חזקוני].
אולם, הגישה המרכזית והרווחת היא ששינוי השם התרחש ממש באותו הרגע, לקראת היציאה לדרך. קריאת השם הייתה למעשה תפילה של משה על תלמידו: "ה' יושיעך מעצת מרגלים" [רש"י, שד"ל, משכיל לדוד].
מדוע בחר משה להתפלל ולשנות את שמו של יהושע בלבד, ולא התפלל גם על כלב בן יפונה או על שאר הנשיאים? על כך מציעים הפרשנים מספר תשובות המשלימות זו את זו:
ראשית, יהושע היה תלמידו המובהק של משה. גנאי גדול הוא לרב כאשר תלמידו מקדיח את תבשילו וסוטה מן הדרך, ולכן משה דאג לו במיוחד [גור אריה, שפתי חכמים].
שנית, משה חשש שיהושע, בהיותו נצר לשבט אפרים, עלול ללכת בדרכו של זקנו יוסף, אשר הביא את דיבת אחיו רעה, ולכן ביקש להגן עליו מנטייה זו [כלי יקר].
סיבה נוספת נעוצה באופיו של יהושע. משה זיהה בו ענווה יוצאת דופן. מידת הענווה, שהיא חיובית ביסודה, עלולה הייתה להוות לו למכשול מול קבוצה של מנהיגים תקיפים. משה חשש שמא מתוך ענוותנותו הוא יתרכך, יחפש פשרה עם חבריו, ולא יעמוד בפרץ נגדם [פני דוד, חתם סופר, ברכת אשר].
מנגד, יש הסבורים כי משה כלל לא חשש שיהושע יחטא. הוא ידע היטב שתלמידו יישאר נאמן לאמת, אך בדיוק בשל כך הוא פחד שהמרגלים האחרים יתאגדו נגדו ויהרגו אותו במדבר. התפילה "ה' יושיעך" נועדה אפוא להציל את חייו של יהושע מזעמם של חבריו למשלחת [נחל קדומים, חומת אנך, משכיל לדוד].
לבסוף, קיים גם היבט ביטחוני-טקטי. המרגלים נשלחו לסייר באזור הנגב, שם ישב העם העמלקי. יהושע היה שר הצבא שניצח את עמלק בעבר, ומשה שינה את שמו כדי להסוות את זהותו פן יכירו אותו האויבים [הטור הארוך]. בנוסף, על ידי שילוב שם ה' בשמו של יהושע, משה הזכיר לו את השבועה האלוהית למחות את זכר עמלק, ובכך נסך בו את הביטחון שלא לפחד מיושבי הארץ, בניגוד לשאר המרגלים שהטילו מורא בעם [כלי יקר, מלבי"ם].