מסע הריגול בארץ כנען מגיע לסיומו, ונקודת החזרה מהווה רגע מכריע שבו התצפית האובייקטיבית הופכת לדיווח הרה גורל. משך הזמן של המסע נושא בחובו משמעויות גיאוגרפיות, היסטוריות ורוחניות עמוקות, אשר יעצבו את עתידו של העם לשנים רבות.
הפרשנים מנתחים את מהות החזרה המתוארת במילים וַיָּשֻׁבוּ מִתּוּר הָאָרֶץ. מבחינה מעשית, אין הכוונה ששבו מיד אל משה, אלא שכל אחד מהסיירים שב ממקומו לנקודת כינוס משותפת, ורק לאחר מכן הלכו כולם יחד אל המחנה [העמק דבר]. מבחינה מהותית, המילה מִתּוּר מצביעה על שינוי עמוק בתודעתם: לאורך כל ארבעים הימים הם שמרו על פקודת משה והיו בבחינת "תרים" אובייקטיביים, ורק בסוף המסע הם "שבו" מייעודם המקורי, גמרו בדעתם להפוך למרגלים ולהוציא דיבה [מלבי"ם], ובכך למעשה שבו וסרו מדרכי התורה [שפתי כהן].
לגבי משך הזמן, המילה מִקֵּץ יכולה להתפרש לא רק כסיום התקופה, אלא דווקא כתחילתו של היום הארבעים [אבן עזרא, ביאור יש"ר]. חישוב הימים מעלה כי המרגלים יצאו לדרכם ביום כ"ט בסיוון ושבו ביום תשעה באב סמוך לחשכה. כדי שהחשבון יעמוד על ארבעים יום בדיוק, חודש תמוז של אותה שנה נקבע באופן חריג כחודש מלא בן שלושים יום. כיוון מדויק זה בלוח השנה הונהג משמים כדי לגלגל את חזרתם ליום תשעה באב, עת המזומנת לפורענות, שבו בכו העם חינם ונגזר עליהם שלא ייכנסו לארץ, מה שקבע את היום הזה כיום של בכייה לדורות [תורה תמימה, ריב"א, חזקוני].
מחלוקת מעניינת קיימת סביב קצב ההליכה של המרגלים. הגישה המרכזית בקרב רוב הפרשנים היא שהמסע לווה בנס של "קפיצת הדרך". ארץ ישראל רחבת ידיים, והליכה טבעית לאורכה ולרוחבה הייתה אמורה לארוך חודשים רבים. אולם, גלוי היה לפני ה' שעתידים המרגלים לחטוא ולהיענש בשנות נדודים כמניין ימי המסע בבחינת "יום לשנה". לכן, ה' קיצר למענם את הדרך כדי למעט את שנות העונש שייגזרו על העם [רש"י, שפתי כהן, משכיל לדוד, ברכת אשר]. אף על פי שנס קפיצת הדרך שמור בדרך כלל לצדיקים, כאן הוא התרחש עבור אנשים רשעים רק לצורך הפחתת חומרת העונש העתידי, ולכן הם אינם נמנים במסורת יחד עם שאר האישים שזכו לנס זה [ריב"א, פענח רזא]. יש הסוברים כי המרגלים אף רצו להמשיך ללכת, אך ה' השיב אותם בעל כורחם [שפתי כהן].
מנגד, ישנה גישה השוללת את התערבות הנס במסע. לפי גישה זו, ארץ ישראל הייתה קטנה מספיק כדי שאדם יוכל להלך בה בטבעיות לארבע רוחותיה במשך ארבעים יום [אברבנאל]. בנוסף, מטרת המסע לא הייתה בירור פרטני ומדוקדק של כל עיר וגיא, אלא קבלת התרשמות כללית בלבד, ולכן פרק זמן של ארבעים יום היה בהחלט מספק [ביאור שטיינזלץ].
מיד עם חזרתם, התגלו פשעיהם הרבים של המרגלים. במקום למסור את הדיווח בהצנע למשה כפי שנהוג בתחבולות צבא, הם חשפו את המידע בפומבי כדי להפחיד את העם. הם עיוותו את תשובותיהם למשה, הגזימו בתיאור גודל הערים הבצורות, שיקרו כי הארץ כולה מלאה בענקים, והשתמשו במילות ייאוש כדי ליצור תחושה שכיבוש הארץ הוא בלתי אפשרי מבחינה צבאית, תוך התעלמות מוחלטת מכוחו ומהבטחתו של ה' [אברבנאל].