במדבר, פרק י״ג, פסוק ל״א

תגובת הָאֲנָשִׁים אֲשֶׁר עָלוּ עִמּוֹ מהווה את נקודת המפנה שבה הם עוברים מדיווח עובדתי להסתה ולמרד, מתוך הלך רוח של עם עבדים המבועת ממערכה צבאית. כאשר אָמְרוּ לֹא נוּכַל לַעֲלוֹת אֶל הָעָם, כוונתם ליציאה למלחמה תוך הדגשת הנחיתות בשטח מול אויב שלא יאפשר להם לטפס אל גבולותיו. אף שעל פי הפשט טענתם כִּי חָזָק הוּא מִמֶּנּוּ פירושה שהכנענים חזקים מישראל, הגישה המרכזית מפרשת שהמילה מכוונת כלפי ה'. כדי לסתור את דברי העידוד של כלב, ולנוכח העובדה שישראל כבר ניצחו עמים כפרעה ועמלק, נאלצו המרגלים לטעון שהאויב חזק כביכול אפילו מה' עצמו. מכיוון שלא יכלו להפריך את ההבטחה לעזרה מאת ה', הם נאלצו לשנות את דרך פעולתם ולהוציא את דיבת הארץ רעה כדי לשכנע את העם שהיא כלל אינה ראויה לכיבוש.