קרה לכם פעם שהרגשתם שמשימה מסוימת היא פשוט גדולה עליכם, והחלטתם לוותר עוד לפני שניסיתם? זה בדיוק מה שקרה למרגלים. עד עכשיו הם רק סיפרו מה הם ראו בארץ, אבל פתאום הם מתחילים לייאש את כולם וקובעים שאין שום סיכוי לנצח. צריך לזכור שבני ישראל היו עבדים רק לא מזמן, והמחשבה על מלחמה אמיתית ממש הפחידה אותם.
כשהמרגלים אומרים שלא נוכל לַעֲלוֹת, הם מתכוונים שאי אפשר לצאת למלחמה. הם הרגישו שיושבי הארץ נמצאים במקום גבוה, וזה מפחיד וקשה מאוד לתקוף מלמטה כלפי מעלה.
אבל המילה המפתיעה ביותר כאן היא מִמֶּנּוּ. המרגלים לא התכוונו רק שהעמים בארץ חזקים "מאיתנו". הרי בני ישראל כבר ניצחו אויבים חזקים כמו פרעה ועמלק בזכות הניסים של ה', ולכן חולשה פיזית לא הייתה אמורה להפריע להם. המפרשים מסבירים שהמרגלים התכוונו למשהו חמור הרבה יותר: הם טענו שהאויב חזק מה' בעצמו. כלב בן יפונה ניסה לעודד את העם ולהזכיר להם את הניסים שה' עושה, וכדי להתווכח איתו, המרגלים טענו שאפילו הכוח של ה' לא יעזור להם מול עמים כאלה.
המרגלים ידעו שמשה יגיד להם שהניצחון לא תלוי בכוח של צבא אלא בעזרה של ה'. בגלל שהם לא יכלו להתווכח עם הטענה הזאת, הם מיד שינו את התוכנית שלהם והתחילו להגיד דברים רעים על ארץ ישראל עצמה, כדי לשכנע את העם שגם אם יצליחו לכבוש אותה, היא בכלל לא טובה ולא כדאי לגור בה.