יצא לכם פעם לנסות להרים משהו כל כך כבד, עד שהייתם חייבים לבקש עזרה מחברים? זה בדיוק מה שקרה למרגלים רגע לפני שהם חזרו אל מחנה ישראל. הם הגיעו לעמק רחב שנקרא נַחַל אֶשְׁכֹּל. האמת היא שזה לא היה השם המקורי של המקום, אלא הוא נקרא כך על שם האשכול הענק שהם עמדו לקטוף שם.
המרגלים כורתים זְמוֹרָה, שזה ענף עבה מאוד של עץ גפן. הם לא קטפו רק את הענבים, אלא חתכו את הענף עצמו כשעליו תלוי וְאֶשְׁכּוֹל עֲנָבִים אֶחָד. למה הם עשו את זה? כי האשכול היה כל כך כבד, ואם הם היו מחזיקים רק בענבים עצמם, הם פשוט היו נמעכים ומתרסקים. כדי להצליח לסחוב את הפרי העצום הזה, מסופר שוַיִּשָּׂאֻהוּ בַמּוֹט בִּשְׁנָיִם. כלומר, שני אנשים היו צריכים להחזיק יחד מוט ארוך שעל גביו תלוי האשכול, כי אדם אחד פשוט לא יכול היה לשאת אותו לבדו.
אבל למה המרגלים רצו להביא פירות כל כך גדולים? רוב המרגלים לא עשו זאת כדי להראות כמה הארץ טובה, אלא כדי להפחיד את עם ישראל. הם רצו להגיד: תראו איזה פירות משונים וגדולים יש בארץ הזאת, בטח גם האנשים שגרים שם הם ענקים שאי אפשר לנצח. יהושע וכלב, שהבינו את הכוונה הרעה של שאר המרגלים, סירבו להשתתף בזה ולא סחבו איתם שום פרי.