תארו לעצמכם שאתם חוזרים ממשימה חשובה. למי תספרו ראשונים איך היה? כנראה שלמי ששלח אתכם. אבל המרגלים שחזרו מארץ ישראל עשו משהו אחר לגמרי. התורה אומרת עליהם וַיֵּלְכוּ וַיָּבֹאוּ. למה כתוב שהם הלכו, הרי הם הרגע חזרו? המילים האלו באות ללמד אותנו שכמו שהם חזרו עם מחשבות רעות, כך גם כשהם רק יצאו לדרך, הלב שלהם כבר לא היה במקום הנכון והם הפסיקו לסמוך על ה׳.
ברגע שהם הגיעו אל מִדְבַּר פָּארָן קָדֵשָׁה, שזה האזור שבו בני ישראל חנו, הם אפילו לא הלכו לנוח קצת באוהל שלהם. הם מיהרו ישר אֶל־מֹשֶׁה וְאֶל־אַהֲרֹן וְאֶל־כׇּל־עֲדַת בְּנֵי־יִשְׂרָאֵל. במקום לדבר בשקט רק עם המנהיגים, הם בכוונה אספו את כולם כדי להפחיד אותם.
המרגלים השתמשו בשיטה מתוחכמת. כתוב שהם וַיָּשִׁיבוּ אֹתָם דָּבָר וְאֶת־כׇּל־הָעֵדָה. קודם כל הם דיברו אל משה ואהרון וסיפרו להם פרטים רגילים על הארץ, אבל אז הם פנו אל כל העם והתחילו להלחיץ אותם. כדי שיאמינו להם, הם התחילו עם קצת אמת ואמרו שהארץ באמת טובה, אבל מיד המשיכו וסיפרו עד כמה האנשים שם עצומים וחזקים.
בסוף, וַיַּרְאוּם אֶת־פְּרִי הָאָרֶץ. משה ביקש מהם להביא פירות כדי להראות כמה הארץ נפלאה, אבל המרגלים השתמשו בפירות הענקיים האלה כדי להפחיד. הם אמרו לעם שאם הפירות כל כך ענקיים ומשונים, ככה גם האנשים שגרים שם עצומים, ויהיה קשה מאוד לנצח אותם.