במדבר, פרק י״ט, פסוק י״ג

אדם הבא במגע עם גופת אדם או עם דמו לאחר המוות בפועל, בְּמֵת בְּנֶפֶשׁ הָאָדָם אֲשֶׁר יָמוּת, נטמא בטומאה המייצגת את כניעת החיים למוות. אם אדם זה נכנס במזיד אל המרחב המקודש בעודו טמא, הוא מחלל ומבזה את המקום, ולכן וְלֹא יִתְחַטָּא אֶת מִשְׁכַּן ה' טִמֵּא. בשל פגיעה זו עונשו הוא מוות מוקדם וניתוק נשמתו מכלל האומה, וְנִכְרְתָה הַנֶּפֶשׁ הַהִוא מִיִּשְׂרָאֵל. מאחר שמי האפר לא הותזו עליו בכוונה מדויקת, כִּי מֵי נִדָּה לֹא זֹרַק עָלָיו, הוא נותר בטומאתו המוחלטת גם אם כבר טבל במקווה. ההדגשה הכפולה טָמֵא יִהְיֶה עוֹד טֻמְאָתוֹ בוֹ מזהירה כי גם אנשים הנמצאים בשלבי טהרה חלקיים וטרם השלימו את התהליך במלואו, ייענשו בחומרה דומה אם ייכנסו לקודש.