במדבר, פרק י״ט, פסוק ט׳

לאחר שהכהן נטמא בתהליך השריפה, ניגש אדם חלופי ובעל דעת, לרבות נשים ומי שאינם כהנים, וְאָסַף אִישׁ טָהוֹר זה אֵת אֵפֶר הַפָּרָה הכולל גם את העצים שנשרפו עמה. האוסף נדרש לבצע פעולה של וְהִנִּיחַ מִחוּץ לַמַּחֲנֶה המחלקת את האפר לשלושה מוקדים שונים, תוך הקפדה מרחבית מוחלטת על שמירתו בְּמָקוֹם טָהוֹר הנקי מכל נוכחות טומאה. האפר נשמר לַעֲדַת בְּנֵי־יִשְׂרָאֵל לְמִשְׁמֶרֶת, הגדרה הדורשת ריכוז מלא ללא הסחת דעת בעת הכנתו ומשמשת גם כפיקדון לדורות. ייעודו הוא להיות לְמֵי נִדָּה, כלומר מים המיועדים להזאה על מנת לטהר ולקרב בחזרה את מי שהורחק מהחברה עקב טומאתו. הקביעה חַטָּאת הִוא משמעותה שהאפר מחטא את הטומאה תחת דיני קודשים חמורים, ויוצר מציאות בה הוא מטהר את הטמאים אך מטמא בעצמו את העוסקים בהכנתו.