הַטָּמֵא הוא אדם שנטמא ממת, מעצם או מקבר, והוא הופך למקור המעביר את הטומאה הלאה לאנשים ולכלים. העברת טומאה זו מתרחשת אך ורק באמצעות מגע פיזי ישיר, כפי שמלמדות המילים וְכֹל אֲשֶׁר־יִגַּע־בּוֹ. חציו השני של הפסוק מציג דרגת טומאה קלה יותר, וההבדל ביניהן נובע מתזמון המגע או מסוג הדבר הנטמא. לפי גישה אחת, מגע בטמא לאחר שכבר ניתק מהמת מוביל לכך שוְהַנֶּפֶשׁ הַנֹּגַעַת תִּטְמָא עַד־הָעָרֶב, בניגוד למגע בו בעודו מחובר למת היוצר טומאה חמורה של שבעה ימים. גישה אחרת מסבירה שכלים מקבלים מהטמא טומאה חמורה, ואילו אדם, המודגש במילה וְהַנֶּפֶשׁ, מקבל ממנו טומאה קלה החולפת בערב.
במדבר, פרק י״ט, פסוק כ״ב
פרשת חקת
וְכֹ֛ל אֲשֶׁר־יִגַּע־בּ֥וֹ הַטָּמֵ֖א יִטְמָ֑א וְהַנֶּ֥פֶשׁ הַנֹּגַ֖עַת תִּטְמָ֥א עַד־הָעָֽרֶב׃ {פ}
שיתוף הפסוק
רוצים להנציח נופל?
הקדש פסוק זה לחלל צה״לנעזרתם בפירוש שלנו ומצאתם בו ערך?
עזרו לנו להגדיל תורה ולהאדירה. תחזוקת האתר והשבחת התוכן כרוכות בהוצאות מרובות. תרומה קטנה שלכם תסייע לנו להחזיק את הפלטפורמה ותהפוך אתכם לשותפים מלאים בהנגשת חוכמת המקרא.
תרמו עכשיומה דעתכם על הפירוש?
התחברתם? יש לכם חידוש או הארה על הפסוק שלמדתם כאן? נשמח לשמוע!
ההערות שלכם חשובות לנו ועוזרות לשפר את הפירוש.