קרה לכם פעם ששיחקתם תופסת, וברגע שמישהו נגע בכם הפכתם להיות התופסים, ויכולתם להעביר את זה הלאה לילד הבא? דיני הטומאה בתורה עובדים קצת כמו שרשרת כזו. התורה מסבירה לנו שאם אדם נגע במת, הוא הופך להיות טמא. המילה הַטָּמֵא מתכוונת לאותו אדם. בדיוק כמו במשחק, הטומאה הזו יכולה לעבור הלאה לדברים אחרים. הפסוק אומר וְכֹל אֲשֶׁר־יִגַּע־בּוֹ כדי ללמד אותנו שהטומאה עוברת רק על ידי מגע ישיר ממש. אם האדם הטמא נוגע בכלים שונים, הם נטמאים. ואם אדם אחר נוגע בו, התורה קובעת וְהַנֶּפֶשׁ הַנֹּגַעַת תִּטְמָא עַד־הָעָרֶב, כלומר אותו אדם מקבל טומאה קלה יותר שתחלוף ברגע שיגיע הערב.
הפסוק הזה מסיים את כל הפרשה המיוחדת של פרה אדומה, שהיא הדרך שבה מטהרים את מי שנטמא. אבל למה בכלל צריכים דווקא פרה אדומה כדי להיטהר? המפרשים מסבירים שזה קשור לחטא העגל שהיה במדבר. תארו לעצמכם ילד קטן שנכנס לארמון מפואר של מלך ומלכלך אותו לגמרי. מי תבוא לנקות את הלכלוך? אימא שלו, כמובן. כך גם כאן, עם ישראל עשה את חטא העגל שהביא טומאה ומוות לעולם, ולכן ה' ציווה להביא את הפרה, שהיא בעצם האימא של העגל, כדי שתנקה ותכפר על מה שהבן שלה עשה.
כל התהליך הזה בא ללמד אותנו שיעור חשוב מאוד לחיים. לפעמים, כשאדם נתקל במוות, הוא עלול לחשוב בטעות שזה הסוף של הכול ושאנחנו רק גוף פיזי. אבל המים המיוחדים והאפר של הפרה האדומה נועדו לרפא את המחשבה הזו. הם מזכירים לאדם שמעבר לגוף שלנו, יש בתוכנו נשמה נצחית וטהורה. החלק הפנימי והטוב שבנו תמיד נשאר חופשי וחי, וקשור לה' לעולם.