יצא לכם פעם להשתמש בחומר ניקוי שמבריק חפץ אחד, אבל אם הוא נשפך על חפץ אחר הוא דווקא משאיר עליו כתם? זה בערך מה שקורה עם מי אפר הפרה האדומה. יש כאן סוד מיוחד מאוד: המים האלו מטהרים אנשים טמאים, אבל אם אדם טהור מתעסק איתם, הוא פתאום הופך לטמא בעצמו! למה ה' עשה את זה ככה? כדי שאנשים לא ישחקו במים הקדושים האלו או ישתמשו בהם סתם כך רק כדי להרגיש צדיקים וטהורים יותר.
התורה משתמשת במילה וּמַזֵּה, אבל הכוונה כאן היא לא לכהן שעושה את התפקיד שלו, אלא לכל אדם טהור שפשוט מזיז או סוחב את המים ממקום למקום בלי סיבה אמיתית. מי שסוחב את המים מקבל טומאה חזקה, ולכן התורה אומרת שהוא יְכַבֵּס בְּגָדָיו. לעומת זאת, אדם שהוא רק וְהַנֹּגֵעַ במים, מקבל טומאה קלה יותר שמסתיימת כבר בערב והוא לא צריך לכבס את הבגדים שלו.
התורה גם קובעת שהכלל הזה הוא לְחֻקַּת עוֹלָם, כלומר חוק שנשאר לתמיד, בכל מקום ובכל זמן. בגלל שבימינו אין לנו את אפר הפרה האדומה כדי להיטהר, כולנו נחשבים כרגע לטמאים, וזו הסיבה המעשית לכך שאסור לנו להיכנס היום לשטח של הר הבית.