במדבר, פרק י״ט, פסוק כ׳

טומאת אדם אינה חטא כשלעצמה, אך כניסה למרחב המקודש או אכילת קורבנות במצב זה מהוות פגיעה חמורה בנוכחות האלוהית. לכן, לגבי כל בוגר וְאִישׁ אֲשֶׁר יִטְמָא, אפילו בעקיפין או לשם קיום מצווה, מזהיר הכתוב כי אם וְלֹא יִתְחַטָּא באמצעות הזאת מי חטאת, עונשו יהיה וְנִכְרְתָה הַנֶּפֶשׁ הַהִוא מִתּוֹךְ הַקָּהָל. איסור זה חל בשווה בין אם נכנס למבנה קבע ובין אם למשכן ארעי, כִּי אֶת מִקְדַּשׁ ה' טִמֵּא. תהליך הטהרה דורש כוונה מדויקת, ואם מֵי נִדָּה לֹא זֹרַק עָלָיו במישרין, הרי שגם אם טבל במקווה הוא נחשב כמי שלא טהר כלל. אדם שנטמא לפתע בעודו בעזרת המקדש מקבל מעמד מיידי של טָמֵא הוּא, ועליו למהר ולצאת החוצה כאשר דרגת טומאתו החמורה נותרת בעינה.