במדבר, פרק י״ט, פסוק י״ט

תהליך הטהרה מטומאת מת דורש רצף פעולות קפדני שבו וְהִזָּה הַטָּהֹר, אדם שכשירותו לתפקיד תקפה גם אם טבל באותו יום וטרם שקעה השמש, את מי החטאת. ההזאה צריכה להיעשות בכוונת מכוון עַל־הַטָּמֵא, כלומר על אדם או כלי הראויים לקבל טומאה, ובשעות היום בלבד של בַּיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי וּבַיּוֹם הַשְּׁבִיעִי. הכתוב מוסיף וְחִטְּאוֹ בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי כדי ללמד שגמר הטהרה אכן חל ביום השביעי, אך הוא מותנה בהכרח בהזאה שקדמה לו ביום השלישי. לאחר שהמים פגעו באיבר גלוי בגופו, על המיטהר להמשיך אל שלב וְכִבֶּס בְּגָדָיו וְרָחַץ בַּמַּיִם, הכולל את טבילת הגוף וכיבוס הבגדים שספגו את הטומאה. בסיום התהליך, גם אם האדם התעכב וטבל בלילה, הרי הוא וְטָהֵר בָּעָרֶב ונטהר באותו הערב עצמו.