במדבר, פרק י״ט, פסוק י׳

האדם הָאֹסֵף אֶת אֵפֶר הַפָּרָה נדרש לרחוץ את גופו וכן וְכִבֶּס אֶת בְּגָדָיו, מחשש שהאפר הקדוש ידבק בו ויוצא למקומות טמאים. שלב איסוף האפר מטמא את האדם גם בעת נשיאתו והזזתו כדי להרחיק אנשים ממנו, והוא נותר וְטָמֵא עַד הָעָרֶב, מבלי שהתורה תציין את חזרתו למחנה שכן איסוף האפר יכול להיעשות על ידי כל אדם. מכאן ואילך מסתיימים דיני הכנת האפר ומתחילים דיני השימוש בו, וְהָיְתָה חובה זו לְחֻקַּת עוֹלָם כגזירה מוחלטת שכל פרט בה מעכב. טהרה זו מיועדת לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל כולם, ומודגש כי היא חלה גם על וְלַגֵּר הַגָּר בְּתוֹכָם, לרבות נשותיהם ועבדיהם, בשל קדושת הארץ שבה שוכן כבוד ה' וכהוכחה לכך שזוהי חוקה שאינה מותנית בכפרה היסטורית על חטא העגל.