במדבר, פרק כ׳, פסוק י״ד

מתוך מסירות להנהגת העם, משה יוזם מהלך דיפלומטי ושולח שליחים נכרים מעיר הגבול, וַיִּשְׁלַח מֹשֶׁה מַלְאָכִים מִקָּדֵשׁ, כדי לאותת שפני ישראל לשלום ולהפגין ביטחון עצמי. האיגרת נשלחת אֶל מֶלֶךְ אֱדוֹם, ששמו לא הוזכר בשל חוסר חשיבותו ההיסטורית, ופותחת במילים המפייסות כֹּה אָמַר אָחִיךָ יִשְׂרָאֵל כדי לעורר רחמים ולהזכיר את מוצאם המשותף, תוך הימנעות מהשם "יעקב" העלול לעורר איבה. מוקד המסר הוא אַתָּה יָדַעְתָּ אֵת כָּל הַתְּלָאָה אֲשֶׁר מְצָאָתְנוּ, כלומר הצרות, הסבל של גלות מצרים והעיכובים הממושכים במדבר. שיתוף זה נועד לזכות בהבנת המלך, אך גם מקפל בתוכו טענה ולפיה גזרת השעבוד הייתה חוב משותף שממנו התחמק עשיו. מכיוון שישראל נשאו בנטל הגלות לבדם, אדום איבד את זכותו על הארץ, וכעת מצופה ממנו לכל הפחות לאפשר להם מעבר בטוח לנחלתם.