במדבר, פרק כ׳, פסוק ט״ז

במסר מדיני למלך אדום מבקש משה רשות מעבר בארצו, ומזכיר כי כאשר וַנִּצְעַק אל ה' מתוך קושי השעבוד, הוא נענה לתפילתנו וגאל אותנו מוקדם מהצפוי. הציון וַיִּשְׁמַע קֹלֵנוּ נועד להבהיר שה' מסכים עם הברכות שקיבל יעקב, וכן להרתיע את צאצאי עשו שכל עוד קול התפילה נשמע, חרבם לא תוכל לפגוע בישראל. התיאור ולפיו ה' פעל על ידי כך שוַיִּשְׁלַח מַלְאָךְ מתפרש על ידי חלק כמתייחס למשה עצמו במטרה להטיל אימה על המלך, בעוד אחרים סבורים שמדובר במלאך כפשוטו כדי לא להפחיד את אדום יתר על המידה ולהציג הנהגה הדומה לשאר האומות. באומרו וַיֹּצִאֵנוּ מִמִּצְרָיִם, משה מצניע במכוון את הנסים הגלויים כדי לא לעורר מחדש את קנאתו ההיסטורית של אדום ולעבור בשלום. לבסוף הוא מדגיש כי הם נמצאים בעִיר קְצֵה גְבוּלֶךָ, כדי להראות את כוונתם הטובה לחנות בגבול ולהמתין בנימוס לרשות מעבר מסודרת ללא פלישה בכוח.