במדבר, פרק כ״ד, פסוק א׳

בלעם מפנים סופית שהשגחת ה' על עם ישראל אינה ניתנת לשינוי, וכאשר וַיַּרְא בִּלְעָם כִּי טוֹב בְּעֵינֵי ה' לְבָרֵךְ אֶת יִשְׂרָאֵל, הוא זונח את דרך פעולתו הקודמת. לכן וְלֹא הָלַךְ כְּפַעַם בְּפַעַם, כפי שעשה בשתי הפעמים הראשונות, לִקְרַאת נְחָשִׁים, מתוך הבנה שאין טעם לחפש קסמים או שעת כושר שבה ה' כועס כדי להטיל קללה. במקום זאת, וַיָּשֶׁת אֶל הַמִּדְבָּר פָּנָיו והפנה את מבטו אל עבר ערבות מואב שבהן חנה העם. ייתכן שפעולה זו נבעה מהכנעה לרצון ה' ומתוך כוונה להתבודד ולזכות ברוח נבואה טהורה כדי לברכם בלב שלם. עם זאת, ייתכן שבלעם שמר על עוינותו והפנה את פניו למדבר רק כדי לעורר קטרוג על חטאים שחטאו שם, כדוגמת חטא העגל, או כדי להטיל בהם עין הרע.