במדבר, פרק כ״ד, פסוק ב׳

בלעם התכוון תחילה להטיל בעם עין רעה, אך מתוך התעלות נבואית וַיִּשָּׂא בִלְעָם אֶת עֵינָיו והביט בהם בחיבה. במבטו וַיַּרְא אֶת יִשְׂרָאֵל שֹׁכֵן לִשְׁבָטָיו, חונה בשקט ומסודר, כאשר כל שבט שומר על ייחוסו ועל צניעות שבה פתחי האוהלים אינם מכוונים זה מול זה. מגן רוחני זה של צניעות מנע מעינו הרעה לפגוע בהם, והפך את מחשבתו העוינת להחלטה שלא לקללם. בעקבות שינוי פנימי זה וַתְּהִי עָלָיו רוּחַ אֱלֹהִים, והוא הגיע לשיא מדרגתו כשזכה לנבואה טהורה מאת ה', ויש אומרים שזכה לרוח זו כגמול על כך שהתפלל שהשכינה תשרה על העם.