במדבר, פרק כ״ד, פסוק ב׳

תארו לעצמכם שמישהו מתכנן לעשות לכם משהו רע, אבל אז הוא רואה עד כמה אתם טובים ומתנהגים יפה, ופתאום הוא משנה את דעתו לגמרי. זה בדיוק מה שקרה כאשר בלעם עמד על ההר והשקיף על מחנה ישראל. כאשר כתוב וַיִּשָּׂא בִלְעָם אֶת עֵינָיו, הכוונה היא שהוא ניסה להסתכל על העם במבט רע כדי לפגוע בהם. אבל אז, וַיַּרְא אֶת יִשְׂרָאֵל שֹׁכֵן לִשְׁבָטָיו. הוא ראה את כל העם חונה בשקט ובסדר מופתי, כשכל שבט שומר על המקום שלו. הדבר שהכי הרשים אותו היה לראות עד כמה הם צנועים ומכבדים את הפרטיות אחד של השני. הפתחים של האוהלים שלהם לא היו מכוונים זה מול זה, כדי שאף אחד לא יציץ בטעות לתוך הבית של השכן שלו. ההתנהגות הצנועה והטהורה הזו שמרה על בני ישראל כמו מגן חזק, והמבט הרע של בלעם פשוט לא הצליח לפגוע בהם. בעקבות המראה המיוחד הזה, קרה לבלעם משהו מדהים. וַתְּהִי עָלָיו רוּחַ אֱלֹהִים. ה' נתן בו רוח טהורה של נבואה, והלב שלו השתנה לגמרי. המחשבה הרעה שהייתה לו קודם לקלל את העם נעלמה, והוא החליט בתוכו שלא לקלל אותם בכלל.