יצא לכם פעם לבנות מגדל ענק מקוביות, כזה שנראה חזק ויציב, ובסוף הוא נפל והתרסק? ההיסטוריה של העולם קצת מזכירה את המגדל הזה. בנבואה האחרונה שלו, בלעם מסתכל רחוק אל העתיד ורואה איך ממלכות אדירות קמות, כובשות ממלכות אחרות, ולבסוף קורסות בעצמן. בתוך כל זה, הוא רואה גם את המסע של עם ישראל בגלות.
בלעם מספר שאל הממלכות האלה יגיעו וְצִים, שזה אומר ספינות מלחמה גדולות וחזקות. הספינות האלו יגיעו מִיַּד כִּתִּים, כלומר מהכוח של האימפריה הרומית. הכוחות החזקים האלה יכבשו עמים אחרים. הם וְעִנּוּ אַשּׁוּר, כלומר יכניעו את ממלכת אשור שהייתה חזקה מאוד. אבל הם לא יעצרו שם, אלא גם וְעִנּוּ־עֵבֶר. הכוונה כאן היא לעברים, שזה בעצם אנחנו, בני ישראל. הממלכה החדשה תשתלט על עם ישראל ותשעבד אותו.
אבל הנבואה מסתיימת במסר של תקווה: וְגַם־הוּא עֲדֵי אֹבֵד. המילים האלו מבטיחות שגם הממלכה הרומית העוצמתית, ששלטה בעולם והציקה לעמים אחרים, לא תישאר לנצח ובסוף היא תעלם. המסר הוא שכוח שמבוסס על פגיעה באחרים אף פעם לא מחזיק מעמד לתמיד, ובסופו של דבר עם ישראל יזכה לגאולה שלמה.