נבואתו האחרונה של בלעם מציגה חזון היסטורי רחב ומעגלי, בו אימפריות אדירות קמות, כובשות ומשעבדות את קודמותיהן, ולבסוף קורסות ונשברות בעצמן. מבעד למחזה זה משתקף מסע הגלות של עם ישראל, העובר משעבוד לממלכה אחת לאחרת עד לגאולתו השלמה.
הפסוק פותח במילה וְצִים, אשר הגישה המרכזית בקרב רוב הפרשנים מפרשת כספינות מלחמה גדולות וציים ימיים אדירים. מנגד, יש המפרשים מילה זו כתיאור לאנשים אכזריים הדומים לחיות מדבר [רלב"ג, הטור הארוך], או כלגיונות צבא נעים המריעים בקול [נתינה לגר, תורה תמימה]. כוחות אלו יצאו מִיַּד כִּתִּים, כלומר ממקומם או מכוחם של הכתיים [אבן עזרא, רש"ר הירש]. זיהויים של הכִּתִּים נתון לדיון: גישה אחת רואה בהם את בני יוון העתיקה [אבן עזרא, רלב"ג], ויש הממקמים אותם גיאוגרפית באיי הים התיכון כדוגמת קפריסין או איטליה [שד"ל, נתינה לגר, רש"ר הירש]. עם זאת, רובם הגדול של הפרשנים מסכימים כי הכוונה היא לאימפריה הרומית, אשר צמחה מאותם אזורים והתאפיינה בכיבוש אכזרי ודורסני.
אותם כוחות ימיים או צבאיים יפלשו וְעִנּוּ אַשּׁוּר, כלומר יכניעו וישעבדו את האימפריה האשורית החזקה, כאשר יש הסבורים כי השם "אשור" משמש כאן ככינוי כללי לכל אומה מצליחה ומשגשגת [העמק דבר]. במקביל, הם וְעִנּוּ־עֵ֑בֶר. זהותם של אנשי ה"עבר" מתפצלת לשני כיוונים משלימים: חלק מהפרשנים מסבירים כי מדובר בכלל העמים היושבים מעבר לנהר הפרת [בכור שור, ביאור שטיינזלץ, הדר זקנים], בעוד שפרשנים רבים מדגישים כי הכוונה היא לעברים, הלא הם בני ישראל, אשר הוגלו ונשבו, והאימפריה החדשה תמשיך להצר ולשעבד אותם [רש"י, רבנו בחיי, הטור הארוך, העמק דבר].
הפסוק נחתם בהכרזה וְגַם־ה֖וּא עֲדֵ֥י אֹבֵֽד. הפרשנים מסכימים כי מילים אלו חורצות את גורלה של המעצמה המענה והכובשת. רוב המפרשים קושרים נבואה זו לחזון "החיה הרביעית" של דניאל, ומסבירים כי גם האימפריה הרומית, ששלטה בעולם והחריבה את הבית השני, עתידה להיאבד מן העולם לחלוטין באחרית הימים ובימות המשיח [רש"י, רבנו בחיי, הטור הארוך, מלבי"ם, אדרת אליהו]. דעת מיעוט גורסת כי אובדן זה מתייחס דווקא למפלתה הסופית של אשור [רלב"ג], אך המסר המרכזי נותר אחיד: כוחנות שלטונית בעולם אינה נצחית, וכל אומה המשעבדת אחרות תמצא לבסוף את אובדנה.