חתימת נבואתו של בלעם מציגה חזון של שלטון עתידי שיצמח מעם ישראל ויכריע את אויביו. הפרשנים נחלקו בביאור המילה וְיֵרְדְּ. הגישה המרכזית בקרב רוב הפרשנים היא שהמילה נגזרת מלשון רדייה ושלטון, כלומר מנהיג שיקום מיעקב וישלוט באומות [רשב"ם, אבן עזרא, שטיינזלץ]. לעומת זאת, יש המפרשים את המילה מלשון ירידה, ומסבירים שהמון בית יעקב ירד מארץ ישראל ויפשוט בעולם [העמק דבר], או שהפועל מתאר את ירידתו של המושל עצמו [שד"ל, נתינה לגר].
שאלת זהותו של אותו מושל עומדת במוקד הפירושים לפסוק. חלק מן הפרשנים רואים כאן תיאור היסטורי שהתגשם בימי דוד המלך ושר צבאו יואב בן צרויה, אשר הכו את אדום והכריתו בה כל זכר [אבן עזרא, רלב"ג]. אולם, רוב הפרשנים מסכימים כי הפסוק מכוון לעתיד הרחוק, לימות מלך המשיח. מכיוון שדוד המלך כבר נרמז בפסוקים הקודמים של הנבואה, פסוק זה מתאר מושל אחר שיקום מיעקב [רש"י, שפתי חכמים, מזרחי]. יש מי שמשלב בין הגישות ומסביר כי דוד המלך אומנם החל את המהלך כשהכניע את אדום, אך המשיח הוא זה שישלים את המלאכה ולא ישאיר מהם כל שריד [מלבי"ם].
מחלוקת נוספת נוגעת לביאור המילה עִיר ולעוצמת הפגיעה באויב. הגישה הרווחת מזהה את העיר עם אדום, ובפרט עם העיר החשובה והמרכזית שלה – רומי. רומי, המכונה במקורות פעמים רבות סתם "עיר", נתפסת כמקור כל הצרות של עם ישראל וכמייצגת את מלכות עשיו שנידונה לאובדן [רש"י, רשב"ם, העמק דבר, אם למקרא, אדרת אליהו]. לעומת זאת, פרשנים אחרים גורסים כי אין מדובר בעיר מסוימת אחת, אלא הכוונה היא לכל עיר ועיר. לפי פירוש זה, המשיח יאביד כל שריד של שלטון מכל מדינות העולם [רמב"ן, הטור הארוך, חזקוני].
השלטון שיתבסס באותם ימים יהיה מוחלט. לא תישאר לאומות העולם שום ממשלה, אפילו לא דרגי שלטון זוטרים, וההנהגה הבלעדית תהיה של בית יעקב [אור החיים]. יתרה מכך, כל אחד ואחד מזרע יעקב ישלוט בגויים בעוצמה [ספורנו]. יש שאף פירשו את המילה עִיר לא כמקום פיזי, אלא מלשון "עריך", כלומר האויב עצמו יושמד [מלבי"ם].
לצד הניצחון הפיזי, טומן בחובו הפסוק גם הבטחה לניצחון רוחני. העיר אינה רק מקום, אלא סמל לתרבות הערים החומרית, זו ששמה את האדם במרכז ומתעלמת מה'. התרבות הזו תאבד ותיכנע בפני ההוד הרוחני שיצמח מתוך יעקב [רש"ר הירש]. תהליך זה לא יסתיים רק בהשמדה, אלא בתיקון עמוק. האליטות של אומות העולם, שעד כה התנגדו לישראל, יעברו מהפך פנימי ויהפכו מתומכים למסייעים, ממש כשם שקללותיו של בלעם הפכו לברכות [חומש קה"ת].