הפסוק מתאר את נקודת המפנה הדרמטית בגישתו של בלעם. לאחר שניסיונותיו הקודמים לקלל את עם ישראל נכשלו, בלעם משנה את דרך פעולתו ומבין שעליו לזנוח את הטקטיקות הישנות שלו.
כאשר נאמר וַיַּרְא בִּלְעָם כִּי טוֹב בְּעֵינֵי ה' לְבָרֵךְ אֶת יִשְׂרָאֵל, הפרשנים מסבירים שבלעם הפנים סופית שאין טעם להמשיך ולבדוק את רצון ה' או לנסות לשנות את החלטתו [רש"י, שטיינזלץ]. ערפל האשליה התפזר מדעתו, והוא הבין שהשגחת ה' דבקה בישראל ואינה ניתנת לשינוי [רש"ר הירש, רלב"ג]. עם זאת, יש המדגישים שהברכה הייתה טובה רק בעיני ה', אך לא בעיני בלעם, שעדיין שמר על עוינותו וחיפש דרך להזיק להם [צרור המור].
בעקבות הבנה זו, וְלֹא הָלַךְ כְּפַעַם בְּפַעַם כלומר כפי שעשה בשתי הפעמים הראשונות [רש"י, מלבי"ם, אדרת אליהו], לִקְרַאת נְחָשִׁים. מילים אלו מפורשות כניסיון לחפש קסמים, ניחושים או שעת כושר שבה ה' כועס כדי להטיל קללה [רש"י, ספורנו, רלב"ג]. בלעם זנח את הניחושים לחלוטין משום שהבין שהם חסרי תועלת כנגד עם ישראל [רמב"ן, רשב"ם, חזקוני].
במקום זאת, וַיָּשֶׁת אֶל הַמִּדְבָּר פָּנָיו. ברמה הגיאוגרפית הפשוטה, בלעם הפנה את מבטו אל עבר ערבות מואב, המדבר שבו חנו בני ישראל [אבן עזרא, חזקוני, שטיינזלץ]. אולם באשר לכוונתו הנסתרת בפעולה זו, קיימת מחלוקת עמוקה בין הפרשנים.
גישה מרכזית אחת גורסת שבלעם נכנע לרצון ה' והתכוון כעת לברך את ישראל בלב שלם. הוא הפנה את פניו אל העם כדי להתבודד, להכין את נפשו ולכוון את דעתו אל המחנה, כך שתשרה עליו רוח נבואה טהורה מאת ה'. בכך הוא התעלה באותו רגע ממדרגת קוסם למדרגת נביא [רמב"ן, רשב"ם, טור הארוך].
לעומת זאת, גישה שניה ורחבה טוענת שבלעם כלל לא זנח את רצונו לקלל, אלא רק החליף טקטיקה. לפי קו מחשבה זה, בלעם הסתכל אל המדבר במטרה למצוא שם עילה לקטרוג. הוא קיווה לעורר את כעסו של ה' על ידי הזכרת החטאים שחטאו ישראל במדבר [רש"י, ספורנו, מלבי"ם]. חלק ניכר מן הפרשנים מציינים, בהסתמך על התרגום, שבלעם כיוון את מבטו הסמלי ספציפית אל עבר חטא העגל שנעשה במדבר [רש"י, שפתי חכמים, מלבי"ם, נתינה לגר]. אחרים מוסיפים שבלעם חיפש לקטרג על חטאים נוספים שנעשו בדיבור במדבר, כגון חטאי המרגלים ועדת קורח, או שניסה לעורר את כוחות הטומאה השורים במדבר [רבנו בחיי, אור החיים]. לבסוף, יש המפרשים שבהפניית פניו ישירות אל העם, בלעם ניסה לפעול מדעתו העצמית ולהטיל בהם עין הרע כדי להזיק להם [שד"ל, צרור המור].