בניסיון השלישי לקלל את עם ישראל, ניכר שינוי בדינמיקה שבין בלק לבלעם ובאופן שבו הם ניגשים להקרבת הקרבנות. כפשוטו של מקרא, בלק מבצע את ההוראות ומעלה פר אחד ואיל אחד על כל מִּזְבֵּחַ [ביאור שטיינזלץ].
עם זאת, הפרשנים שמים לב לדקויות לשוניות המעידות על אופי המעמד. הכתוב מציין שבלק עשה כַּאֲשֶׁר אָמַר בלעם, תוך שימוש בפועל המעיד על אמירה והסבר, במקום הפועל "דיבר" שהופיע בפעמים הקודמות. שינוי זה מרמז על כך שבלעם הסביר לבלק את כוונתו: לא בלק הוא זה שאמור להקריב את הקרבנות, אלא בלעם בעצמו הוא שייגש להקריב ויעמוד עליהם [העמק דבר].
בנוסף, ניכר הבדל בהתנהלות המשותפת של השניים. בניגוד לפעמים הקודמות, בלעם אינו מצווה הפעם על בלק "התייצב על עולתך". הסיבה לכך היא שבניסיון זה שניהם התכוננו והכינו את המקום יחד מראש, מתוך ביטחון משותף וציפייה עמוקה שהפעם הזו תביא להם סוף סוף את ההצלחה המיוחלת [שפתי כהן].