לאחר כישלון הניסיון הראשון לקלל את ישראל, בלק משנה את האסטרטגיה שלו. הוא מבין שכדי להבקיע את ההגנה האלוהית, עליו לשנות את נקודת המבט הפיזית והרוחנית כאחד. המעבר למקום חדש נועד למצוא זווית ראייה חלופית או מערך אסטרולוגי שונה שאולי דרכם תחול הקללה [ביאור שטיינזלץ, אברבנאל]. מעבר זה מסמל גם שינוי מיקוד: מניסיון לפגוע בהצלחתם החומרית של ישראל, לניסיון לפגוע בייעודם הרוחני והשכלי במקום הנקרא "שדה צופים" [רש"ר הירש].
בקשתו של בלק מבלעם מנוסחת בדחיפות ובנחרצות. המילה לְכָה מדגישה כי רק בלעם מיוחד וראוי למשימה זו [העמק דבר], והיא נכתבת באופן ייחודי עם דגש באות כ' אף על פי שהיא לשון הליכה [חזקוני]. התוספת נָּא מבטאת זירוז; בלק זיהה פוטנציאל לפורענות באותו מקום, וביקש למהר ולהכות לפני שעם ישראל יספיק לעשות תשובה ולבטל את הגזירה [אור החיים]. גם המילה וְקָבְנוֹ – שמשמעותה קלל אותו עבורי [רש"י, ביאור שטיינזלץ] – מופיעה בצורה דקדוקית חריגה. אף על פי שהיא מנוסחת כפועל עתיד עם סיומת, היא משמשת למעשה כלשון ציווי החלטי, המבטא את רצונו העז של בלק שהקללה אכן תתממש בוודאות [אבן עזרא, גור אריה, אבי עזר, אור החיים].
הדגש המרכזי בפסוק הוא על פעולת הראייה: אֲשֶׁר תִּרְאֶנּוּ מִשָּׁם. בעולם העתיק רווחה האמונה כי לעין האנושית ישנו כוח פיזי ממשי להזיק ולהשפיע לרעה (עין הרע), ולכן כדי שהקללה תפעל, המקלל חייב לראות את קורבנו באופן ישיר [אם למקרא]. עם זאת, בלק מציב לבלעם תנאי מגביל: אֶפֶס קָצֵהוּ תִרְאֶה וְכֻלּוֹ לֹא תִרְאֶה. המילה אֶפֶס משמעותה "רק", או קצה וסוף [אבן עזרא, הכתב והקבלה].
הפרשנים מציעים מספר גישות להבנת ההגבלה הזו. הגישה המרכזית בקרב רוב הפרשנים היא תיאולוגית-רוחנית: בלק הבין שאי אפשר להטיל קללה ועין הרע על כלל עדת ישראל כשהם מאוחדים, שכן הכלל קדוש, מוגן וזוכה לרחמי ה'. הקללה יכולה לחול רק על פרטים בודדים שאולי חטאו. לכן, הוא מנחה את בלעם למקד את מבטו רק בחלק קטן מהעם, בתקווה שה' יסכים לפגוע לפחות במקצתם, ומתוך כך הפגיעה תתפשט לשאר המחנה [ספורנו, צרור המור, שפתי כהן, בכור שור, מלבי"ם].
גישה אחרת מתמקדת בהיבט הפיזי-טופוגרפי. בניגוד למקום הראשון שבו בלק הבטיח לבלעם מראה של כל העם אך בפועל הראה לו רק את קצהו כדי שלא ייבהל מגודל המחנה, כעת בלק מודה מראש שהראייה תהיה מוגבלת לחלק קטן אף יותר [שד"ל]. לחלופין, ייתכן שהמקום החדש דווקא אפשר תצפית על כל המחנה, אך בלק ציווה על בלעם במפורש להפריד את מבטו ולהסתכל בכל פעם רק על פלג אחר של העם, ולא על כולו בבת אחת, כדי לשבור את כוח האחדות שלהם המונע את הקללה [הכתב והקבלה, מלבי"ם].
מנגד, יש המציינים כי ההגבלה בראייה לא נבעה מבלק, אלא מפעולה אלוהית. בלק סבר שבלעם ראה את כל העם בפעם הראשונה, אך למעשה ה' חסם את עינו הרעה של בלעם. בגלל שניסה להסתכל בעין רעה על מחנה ישראל הקדוש, עינו של בלעם הסתמתה והוא איבד את היכולת לראות את העם כולו [העמק דבר, קיצור בעל הטורים].