בניסיונו השני של בלעם לקלל את עם ישראל, הוא מכין את הקרקע למפגש נבואי נוסף. הפסוק מציג את חלוקת התפקידים האסטרטגית בין המלך לבין הקוסם ברגעי ההמתנה המתוחים להתגלות האלוהית.
בלעם מורה לבלק הִתְיַצֵּב כֹּה, כלומר עמוד בדיוק כפי שאתה עומד כעת, מבלי לזוז ימינה או שמאלה, ליד הקרבן [ביאור שטיינזלץ]. הוראה קפדנית זו נובעת מחשדו של בלעם כי בלק עקב אחריו בניסיון הקודם, ונוכחותו היא זו שהכשילה את הפעולה [צרור המור].
באשר למילה אִקָּרֶה, הפרשנים חלוקים באשר למשמעותה. הגישה המרכזית רואה בכך פעולה עצמית של הכנה, שבה בלעם מזמן ומכין את עצמו לקראת המפגש עם ה׳ [רש"י, שד"ל, נתינה לגר]. מנגד, יש המפרשים מילה זו כביטוי של ביטול מוחלט, שבו בלעם מוסר את עצמו ואת רצונו החופשי להכוונה האלוהית [רש"ר הירש]. גישה נוספת מדגישה את שורש המילה כמבטא "מקרה", כדי ללמד שדבר ה׳ הגיע אל בלעם רק באקראי, בניגוד להליכתו המתוכננת והמכוונת אל בלק [נתינה לגר].
השימוש החוזר במילה כֹּה מצביע על שינוי בגישתו של בלעם. בפעם הראשונה הוא התרחק כדי להתבודד, אך כעת הוא בטוח שהנבואה תגיע אליו ממש כאן, בקרבת המזבחות [מלבי"ם, אלשיך]. ביטחון זה ניכר גם בעובדה שבלעם כבר אינו משתמש במילה "אולי" כפי שעשה בעבר. לאחר שזכה להתגלות בפעם הראשונה, ברור לו לחלוטין שה׳ יופיע וידבר עמו שוב, ועל כן הוא רק זקוק להכנה [העמק דבר, מלבי"ם].
רובד עמוק יותר מסתתר מאחורי הבחירה המדויקת במילה כֹּה. הפרשנים מסבירים כי עם ישראל נשען על שתי הבטחות היסטוריות ורוחניות שניתנו בלשון זו: הבטחת ה׳ לאברהם "כֹּה יִהְיֶה זַרְעֶךָ", וברכת הכהנים הפותחת במילים "כֹּה תְבָרְכוּ". מתוך כוונה לבטל את כוחן של הברכות הללו, בלעם מציע לבלק חלוקת עבודה: אתה תעמוד כֹּה ותפעל נגדם באמצעות כוח הקרבנות, ואני אקרה כֹּה ואפעל נגדם באמצעות חכמתי [רבנו בחיי, שפתי כהן, כלי יקר].