רגע ההמתנה הדרוך של בלק מלך מואב מגיע לשיאו כאשר בלעם שב אליו לאחר ההתגלות מאת ה'. התמונה המצטיירת היא של מלך ופמלייתו העומדים בציפייה סביב המזבח, ממתינים למוצא פיו של הנביא.
על פי הפשט, משמעות המילים נִצָּב עַל היא שבלק היה עומד ליד עֹלָתוֹ [ביאור שטיינזלץ]. עם זאת, מעבר לתיאור הפיזי של העמידה, יש המפרשים את המילה נִצָּב כרמז להשראת רוח הקודש שזכה לה באותו מעמד [אדרת אליהו].
תשומת לב מיוחדת מוקדשת לנוכחותה של פמליית המלך, המתוארת במילים וְכָל שָׂרֵי מוֹאָב. ציון העובדה ש"כל" השרים נכחו בשלב זה, מצביע על תהליך הדרגתי של התפכחות ואובדן אמון לאורך ניסיונותיו של בלעם לקלל את ישראל. בניסיון הראשון, המתואר בפסוק זה, כל השרים עומדים עמו. בניסיון השני, הכתוב כבר משמיט את המילה "כל" ומציין רק "ושרי מואב איתו", ללמדנו שחלקם כבר פרשו, ואלו שנותרו עמדו שם רק מפאת כבודו של בלק ולא מתוך אמונה בכוחה של העולה. בניסיון השלישי, שרי מואב אינם מוזכרים כלל, שכן כולם עזבו ונטשו אותו לאחר שנוכחו לדעת שאין בבלעם ובמעשיו כל ממש [אדרת אליהו].