לאחר כישלון הניסיון הראשון לקלל את עם ישראל, המערכה עוברת למיקום חדש ולאסטרטגיה חלופית. שינוי המקום אינו רק גיאוגרפי, אלא משקף מהלך רוחני מחושב שנועד לאתר נקודת תורפה היסטורית, מיסטית או אסטרולוגית באומה.
היעד הראשון במסע הוא שְׂדֵה צֹפִים. מבחינה פיזית, זהו מקום הררי וגבוה ששימש כעמדת תצפית לשומרים המאתרים צבאות מתקרבים [רש"י, ביאור שטיינזלץ]. אולם, הבחירה במקום זה טומנת בחובה משמעויות עמוקות יותר. יש המזהים את המקום עם הר ההר, מקום מיתת אהרן הכהן, שמשם צפו הכנענים על ישראל וזיהו את הסתלקות ענני הכבוד לפני שתקפו אותם [שפתי כהן]. גישה אחרת מסבירה כי לאחר שבלעם לא מצא פגם באבות האומה, הוא בחר במיקום של תצפית והבטה כדי להתמקד בבני הדור הנוכחי, בניסיון לחפש בהם את פגם חטא העגל [כלי יקר]. כיוון שונה לחלוטין מציע כי לאחר שכשפיו כשלו, פנה בלק לאסטרולוגיה, ולקח את בלעם למצפה שבו עמדו החוזים בכוכבים [מלבי"ם].
משם הם ממשיכים אל רֹאשׁ הַפִּסְגָּה. בחירת הפסגה הספציפית נבעה מיכולותיו המיסטיות של בלק. מתברר כי בלק היה קוסם גדול מבלעם, והוא חזה ברוח קסמו כי עתידה להתרחש במקום זה פריצה ואסון לישראל, שכן שם עתיד למות משה רבנו. בלק טעה לחשוב שחזון זה מצביע על כך שהקללה תחול עליהם דווקא שם [רש"י, שפתי כהן]. אף שבלק עלה על בלעם ביכולות הקסם הקשורות למעשי טומאה, הוא עדיין נזקק לבלעם משום שכוחו של בלעם היה טמון בדיבור ובכוח פיו לקלל [משכיל לדוד, ברכת אשר על התורה].
במקום זה מתבצעת הפעולה ובלק וַיִּבֶן שִׁבְעָה מִזְבְּחֹת. הקמת שבעת המזבחות נועדה להמשיך קללה דרך מערכת הכוכבים, כנגד שבעת כוכבי הלכת [מלבי"ם]. קיימת מחלוקת לגבי היוזמה למעשה זה. בעוד שיש הסבורים כי המזבחות נבנו על פי הוראותיו של בלעם [ביאור שטיינזלץ], דעה אחרת גורסת כי בלק בנה אותם מיוזמתו הבלעדית. לפי תפיסה זו, בלעם כבר הגיע למדרגה נבואית שבה לא נזקק להקרבת קורבנות כדי להשרות עליו את רוח הקודש, ולכן בלק פעל לבדו [העמק דבר].
הפסוק נחתם בפעולת ההקרבה, וַיַּעַל פָּר וָאַיִל בַּמִּזְבֵּחַ. השימוש בלשון יחיד מצביע על כך שרק בלק הקריב את הקורבנות, ולא בלעם. הסיבה לכך היא שבאותה עת התעוורה אחת מעיניו של בלעם, והוא נחשב לבעל מום הפסול להקריב קורבנות על המזבח [צפנת פענח].