לאחר שני נסיונות כושלים למצוא נקודת תורפה שממנה ניתן יהיה לפגוע בעם ישראל, בלק מנסה אפיק פעולה שלישי ואחרון ולוקח את בלעם אל נקודת תצפית חדשה. הצירוף רֹאשׁ הַפְּעוֹר מתייחס לפסגת ההר, והמילים הַנִּשְׁקָף עַל פְּנֵי הַיְשִׁימֹן מתארות את המדבר הממוקם בקצה גבול ארץ כנען [ביאור שטיינזלץ]. בתרגום לארמית, המילה פעור מתורגמת כ"רמתא" (מקום גבוה), ייתכן כדי להבדיל בין ההר הפיזי לבין האליל שעבדו בו [נתינה לגר]. מבחינה דקדוקית, האות קו"ף במילה וַיִּקַּח מנוקדת בדגש [מנחת שי].
הבחירה בהר פעור אינה מקרית. הפרשנים מסכימים כי בלק היה קוסם וחוזה בכוכבים גדול אף יותר מבלעם. בלק חזה בכוחותיו כי עם ישראל עתיד לחטוא ולסבול ממכה קשה ומחרון אפו של ה' סביב עניין פעור, אך הוא לא ידע במדויק כיצד ומתי הדבר יקרה. מתוך ראייה מעורפלת זו, הוא הניח שנקודת התורפה של העם נמצאת שם, וקיווה שהקללה תוכל לחול עליהם מאותו מקום [רש"י, מזרחי, שפתי חכמים, גור אריה, מלבי"ם]. במערכת היחסים ביניהם, בלק היה זה שזיהה את נקודות התורפה והוביל אליהן, בעוד בלעם היה כלי הביצוע שהובל למקום המדויק, בדומה למנתח היודע היכן לחתוך אך אין בידו סכין, לעומת חברו האוחז בסכין אך אינו מכיר את מקום החיתוך [רש"ר הירש].
מהותה של אותה נקודת תורפה טמונה באופי הפולחן של בעל פעור. לאחר שבלק נוכח לדעת שחומות ההגנה הפיזיות והרוחניות של ישראל בצורות, הוא חיפש ריקבון פנימי. פולחן פעור מסמל חוסר מוסריות, פריצות ואובדן הבושה, המורידים את האדם לרמה חייתית. בלק קיווה למצוא בעם פגם של חוסר צניעות, שכן אובדן הטוהר המיני הוא גורם ההורס את חוסנה של אומה מבפנים [רש"ר הירש]. עצם העמידה של ישראל מול בית פעור הייתה מסוכנת ובעלת פוטנציאל להחטיא אותם, אך העם חנה שם מתוך צורך ללמוד תורה בערבות מואב, תוך ביטחון שכוח התורה יגן עליהם מהשפעת המקום. בלק, מצידו, ראה בעמידה במקום החטא הזדמנות פז להחיל עליהם קללה [העמק דבר].
מנגד, גישה שונה לחלוטין מציעה כי בלק ובלעם הגיעו למסקנה שעם ישראל נמצא בתכלית השלמות ואין בו שום פגם. בשל כך, הם שינו את האסטרטגיה וניסו להשתמש בכוחה של עין הרע. לפי פירוש זה, ההגעה אל רֹאשׁ הַפְּעוֹר נועדה לגרום לבלעם לפעור את פיו ללא גבול ולספר בשבחם של ישראל בקול רם. המטרה הייתה שהאומות כולן ישמעו את השבחים, יתקנאו בעם ישראל, וכך תפגע בהם עין הרע שתהפוך את הברכה לקללה [כלי יקר].
בסופו של דבר, דווקא במקום זה הבין בלעם כי אין טעם לחפש נחשים וקסמים נגד ישראל, והחליט לזנוח את דרכו הרגילה, מה שהוביל לכך ששרתה עליו רוח אלוהים [אבן עזרא].