מפגש דרמטי ומתוח מתקיים בין ה' לבין קוסם הגויים. הפסוק חושף את הפער העצום בין נבואת אמת לבין ניסיון אנושי לתמרן את הרצון האלוהי באמצעות טקסים וקרבנות.
המילה וַיִּקָּר טומנת בחובה משמעויות מגוונות לגבי טיב ההתגלות. גישה אחת בקרב הפרשנים היא שמדובר בלשון מקרה ועראי, המעידה כי בלעם לא הגיע למעלת נבואה אמיתית, וההתגלות אליו אירעה באופן חריג ורק לכבודם של ישראל [רמב"ן, הטור הארוך, רבינו בחיי, חזקוני]. מנגד, יש המפרשים את המילה מלשון גנאי, בזיון וטומאה [רש"י, שפתי חכמים, מזרחי]. אופי ההתגלות מתואר כמשל למלך שיושב בארמונו ומצורע מבקש לדבר עמו; כדי שהמצורע לא יטמא את הארמון, המלך יוצא לקראתו החוצה. כך ה' יצא לקראת בלעם, בניגוד לנביאי ישראל המוזמנים פנימה בחיבה [רבינו בחיי, דעת זקנים, שפתי כהן]. בדרך כלל נביאי אומות העולם זוכים להתגלות חסרה בשעות הלילה, אך כאן חרג ה' ממנהגו ונגלה לבלעם ביום, שוב, אך ורק למען ישראל [רש"י, רבינו בחיי], התגלות שהכתה את בלעם בחרדה פיזית עזה [רמב"ן, רבינו בחיי].
כאשר בלעם פונה לה' הוא אומר אֶת שִׁבְעַת הַמִּזְבְּחֹת עָרַכְתִּי. השימוש בה"א הידיעה מצביע על המזבחות הספציפיים שבלק בנה זה עתה [רבינו בחיי, מלבי"ם], או על מזבחות שה' ציווה עליו מראש להקים [רלב"ג]. אולם, מסתתרת כאן גם התרסה היסטורית: אבות האומה הישראלית, מאדם ועד יעקב, בנו לאורך כל הדורות שבעה מזבחות בסך הכל. בלעם מתגאה בכך שהוא העמיד שבעה מזבחות בבת אחת, כנגד כל מזבחותיהם של האבות [רש"י, רבינו בחיי, גור אריה]. אף על פי שבלק הוא זה שמימן והקים את המזבחות, בלעם מתפאר ולוקח את הקרדיט לעצמו [הטור הארוך, ברכת אשר]. בחירת המספר שבע אינה מקרית; בלעם ניסה להשתמש במספר המייצג את מחזוריות הטבע ושבעת ימי הבריאה, כדי להמשיך כוחות רוחניים עליונים ולתמרן את הרצון האלוהי לטובתו [רבינו בחיי, שפתי כהן, העמק דבר, אדרת אליהו]. אמירתו זו משמשת למעשה כתפילה וכדרישה לקבל תמורה על מאמציו [רמב"ן, הטור הארוך, רש"ר הירש, העמק דבר].
בסיום דבריו הוא מדגיש וָאַעַל פָּר וָאַיִל בַּמִּזְבֵּחַ, מתוך כוונה להבליט את עליונותו על אברהם אבינו, אשר בעקידת יצחק העלה איל אחד בלבד, ואילו הוא מעלה גם פר וגם איל [רש"י, שפתי חכמים, מזרחי]. שילוב זה של פר ואיל נועד גם לחבר בין מידת הדין למידת הרחמים, בתקווה להטות את הכף לרעת ישראל [שפתי כהן]. יש המציינים כי העלה קורבנות אלו משום שכך נצטווה מראש [אבן עזרא], ובכך הוא מכריז בפני ה' שהכין את הכל כראוי לקראת קבלת המענה [ביאור שטיינזלץ].