יצא לכם פעם לראות מישהו שמנסה להשוויץ במשהו שהוא בכלל לא עשה, רק כדי להרשים אחרים? זה בדיוק מה שקורה במפגש המותח בין ה' לבין בלעם. בלעם מנסה לשכנע את ה' לתת לו לקלל את עם ישראל בעזרת טקסים וקרבנות. התורה משתמשת במילה וַיִּקָּר, כדי ללמד אותנו שההתגלות של ה' לבלעם הייתה רק במקרה, אירוע מיוחד שקרה אך ורק למען עם ישראל. המפרשים מסבירים את זה בעזרת משל: תארו לעצמכם מלך שיושב בארמון המפואר שלו, ופתאום מגיע אדם חולה מאוד שמבקש לדבר איתו. כדי שהאדם החולה לא ילכלך את הארמון, המלך יוצא אליו החוצה. כך ה' יצא אל בלעם, בניגוד לנביאי ישראל האהובים שה' מזמין אותם פנימה קרוב אליו.
כאשר בלעם מדבר עם ה', הוא מתחיל להתגאות ואומר אֶת שִׁבְעַת הַמִּזְבְּחֹת עָרַכְתִּי. הוא מנסה להראות שהוא חשוב יותר מהאבות של עם ישראל. מאז אדם הראשון ועד יעקב אבינו, כל האבות יחד בנו במשך דורות רבים שבעה מזבחות בסך הכל. בלעם מתגאה שהוא הקים שבעה מזבחות בבת אחת! האמת היא שבלק מלך מואב הוא זה ששילם ובנה את המזבחות, אבל בלעם מתפאר כאילו הוא עשה הכל בעצמו.
בסוף דבריו, בלעם מוסיף ואומר וָאַעַל פָּר וָאַיִל בַּמִּזְבֵּחַ. הוא מנסה להראות שהוא טוב יותר אפילו מאברהם אבינו. הוא כאילו אומר לה': "אברהם הקריב רק איל אחד, ואני מקריב גם פר וגם איל!". בלעם חשב שאם הוא יביא קרבנות גדולים, הוא יצליח לשנות את הרצון של ה' ולפגוע בעם ישראל.