תארו לעצמכם שאתם מנסים לעשות משהו שוב ושוב, ובכל פעם זה פשוט לא מצליח. האם הייתם מתייאשים או מנסים דרך אחרת? זה בדיוק מה שקורה לבלק מלך מואב ולבלעם. אחרי שני ניסיונות לקלל את עם ישראל שהפכו לברכות, בלק כבר עייף ומאבד תקווה. אבל בלעם מחליט לשנות תוכנית ולקחת את העניינים לידיים.
הוא אומר לבלק בְּנֵה לִי וגם וְהָכֵן לִי. כשהוא אומר "לי", הוא מתכוון שהפעם הוא זה שיקריב את הקורבנות לבדו. הפעם הוא גם לא הולך הצידה כדי להתבודד, כי רוח ה' מגיעה אליו מיד כשהוא עומד ליד המזבח.
בלעם מבין שהוא לא יכול לפגוע בעם ישראל, אז הוא מבקש להקים שִׁבְעָה מִזְבְּחֹת. למה דווקא שבעה? בלעם מחליט להתפלל על שבעת העמים שגרים בארץ כנען. הוא מקווה שאם ה' ירחם עליהם, עם ישראל פשוט יישאר במדבר ולא יכנס לארץ, וכך גם מואב תינצל.
על המזבחות הם מקריבים שִׁבְעָה פָרִים וְשִׁבְעָה אֵילִם. למרות שבלק הביא את הקורבנות האלה מתוך כוונה רעה, קרה מזה משהו טוב ומפתיע. חכמים מלמדים אותנו שלפעמים, גם כשעושים מעשה טוב מסיבה לא נכונה, זה מוביל בסוף למעשים טובים באמת. בזכות הקורבנות האלה, יצאה ממשפחתו של בלק שנים רבות לאחר מכן רות המואבייה. מרות נולד דוד המלך, והבן שלו, שלמה המלך, זכה לבנות את בית המקדש ולהקריב בו המון קורבנות לה' מתוך אהבה וכוונה טהורה.