במדבר, פרק כ״ג, פסוק י׳

יצא לכם פעם לשבת על שפת הים ולנסות לספור את גרגרי החול? ברור שזה בלתי אפשרי! זה בדיוק מה שהרגיש בלעם כשהוא עמד על ההר והסתכל על מחנה ישראל מלמעלה. במקום לקלל אותם כפי שתכנן, הוא פתאום הבין כמה העם הזה מיוחד ועצום. הוא מסתכל עליהם ואומר עֲפַר יַעֲקֹב. למה הוא מתכוון? בלעם קולט שעם ישראל הוא כל כך גדול ורב, ממש כמו העפר שעל הארץ שאף אדם לא יכול לספור. ה' הבטיח לאבות שלנו שנהיה עם עצום, ובלעם רואה במו עיניו שזה קורה באמת. לאחר מכן הוא מדבר על רֹבַע יִשְׂרָאֵל. כשהיינו במדבר, בני ישראל חנו בארבעה מחנות גדולים. בלעם מודה שאפילו אם נסתכל רק על חלק רביעי מהעם, כלומר רק על מחנה אחד מתוך הארבעה, גם אותו אי אפשר לספור מרוב שיש בו כל כך הרבה אנשים. כשהוא מבין את הגדולה והקדושה של העם שלנו, בלעם מבקש בקשה אישית ואומר תָּמֹת נַפְשִׁי מוֹת יְשָׁרִים וּתְהִי אַחֲרִיתִי כָּמֹהוּ. המילה יְשָׁרִים מתארת את האבות שלנו, אברהם יצחק ויעקב, ואת עם ישראל כולו שהולך בדרך טובה וישרה. בלעם בעצם מבקש שהעתיד שלו יהיה כמו של האנשים הישרים האלה. הוא מבין שלעם ישראל מובטח עתיד נפלא וחיי נצח, והוא כל כך מתפעל מהם עד שהוא פשוט רוצה לזכות לגורל טוב וטהור ממש כמותם.