חשבתם פעם מה קורה כשמישהו מנסה לעשות משהו רע, אבל מגלה שמישהו חזק ממנו בהרבה עומד בדרך ושומר על הצד השני? זה בדיוק מה שקרה לבלעם כשהוא עמד מול עם ישראל. בלעם הבין פתאום שאין לו שום כוח מול הרצון של ה'. הוא מודה ואומר שאין למילים שלו שום ערך אם ה' לא מסכים איתן, ושאם ה' לא רוצה לפגוע בעם, הקללה פשוט לא תעבוד.
בלעם שואל איך הוא יכול אֶקֹּב, כלומר לקלל, אם ה' לֹא קַבֹּה, כלומר לא מקלל אותם בעצמו. בלעם נזכר שאפילו בעבר, כשבני ישראל טעו ועשו דברים לא טובים, ה' לא קילל אותם אלא המשיך לדאוג להם באהבה, נתן להם את המן לאכול ושמר עליהם עם ענני הכבוד.
אחר כך בלעם ממשיך ושואל איך הוא יכול אֶזְעֹם, שזה אומר לכעוס, אם לֹא זָעַם ה'. לבלעם היה "סוד", הוא ידע לכוון לרגע קטנטן ביום שבו מתעורר כעס בעולם. אבל ה' כל כך אוהב את עם ישראל, שבמשך כל הימים שבהם בלעם ניסה לקלל, ה' פשוט החליט לא לכעוס בכלל. ה' עצר את הכעס שלו לחלוטין וכך ביטל לגמרי את הכוח של בלעם. בלעם מבין שאי אפשר לפגוע בעם ישראל, כי ה' עוטף אותם ברחמים ושומר עליהם מכל רע.