קרה לכם פעם שרציתם להגיד משהו אחד, אבל בסוף יצא לכם מהפה משהו אחר לגמרי? תארו לעצמכם מצב שבו מישהו אחר שולט לגמרי במילים שיוצאות לכם מהפה! זה בדיוק מה שקרה לבלעם. במפגש השני שלו עם ה', דברים משתנים. הפעם בלעם אפילו לא צריך להתרחק כדי לחכות לנבואה. המילה וַיִּקָּר אומרת שה' פשוט הופיע והזדמן אליו מיד, כשהוא עוד עומד ליד המזבחות.
בלעם פתאום מבין משהו חשוב. בפעם הקודמת הוא קיווה למצוא בעם ישראל חטאים כדי שיוכל לקלל אותם, אבל עכשיו הוא קולט שה' מסתכל על עם ישראל באהבה גדולה וברחמים, ושמגיעה להם ברכה. בלעם מבין שאין לו שום סיכוי לקלל אותם.
כשבלעם מבין את זה, הוא ממש לא רוצה לחזור לבלק המלך. הוא יודע שבלק יתאכזב ויהיה עצוב לשמוע שאין קללה. אבל ה' לא מוותר לו. כתוב שה' עשה פעולה מיוחדת: וַיָּשֶׂם דָּבָר בְּפִיו. איך אפשר לשים דיבור בתוך הפה? הרי מילים הן לא חפץ שאפשר להחזיק ביד! הפירוש הוא שה' שם בפה של בלעם מעין רסן, כמו ששמים בפה של סוס כדי לכוון אותו לאן ללכת. ה' שלט לגמרי בפה של בלעם והבהיר לו שאין לו שום שליטה על מה שהוא הולך להגיד.
בסוף, ה' מצווה עליו: שׁוּב אֶל בָּלָק וְכֹה תְדַבֵּר. בלעם חוזר אל בלק כשהוא מבין שאין לו שום ברירה. הוא חייב להגיד בדיוק את הברכה שה' שם לו בפה, בלי יכולת לשנות אפילו מילה אחת.