קרה לכם פעם שניסיתם להתרכז במשהו ממש חשוב, אבל היה סביבכם יותר מדי רעש והייתם חייבים ללכת למקום שקט? זה בערך מה שקרה לבלעם כשהוא התכונן לרגע הגורלי שבו ינסה לפעול נגד עם ישראל. הוא הבין שכדי לקבל נבואה הוא חייב שקט מוחלט, ולכן הוא יוצר הפרדה בינו לבין בלק מלך מואב. הוא אומר למלך הִתְיַצֵּב עַל עֹלָתֶךָ, כלומר, תישאר אתה לעמוד כאן ליד הקרבן שהקרבנו ותתרכז בו, כי הכלל הוא שמי שמביא קרבן צריך לעמוד לידו.
לאחר מכן בלעם נפרד מהמלך ואומר וְאֵלְכָה אוּלַי יִקָּרֶה ה' לִקְרָאתִי. הוא הולך למקום מבודד כי אי אפשר לקבל נבואה כשיש אנשים מסביב. אבל שימו לב למילה אוּלַי, היא מגלה לנו שלבלעם יש ספק גדול והוא בכלל לא בטוח שה' יתגלה אליו עכשיו. למה? כי בדרך כלל ה' היה מדבר איתו רק בלילה מתוך שינה, וגם בגלל שבלעם ידע שהוא הלך נגד הרצון של ה' ופחד שבגלל זה הוא כבר לא יזכה לשמוע אותו.
בלעם ממשיך ואומר לבלק וּדְבַר מַה יַּרְאֵנִי וְהִגַּדְתִּי לָךְ. הוא מסביר למלך שהוא לא יכול להזמין את הנבואה בעצמו או להכריח אותה לקרות. הוא עשה את מה שיכול היה לעשות, ועכשיו הוא פשוט צריך לחכות ולראות מה ה' יבחר להראות לו, ואת המילים האלה הוא יחזור ויגיד למלך. בסוף הדיבורים, התורה מספרת שבלעם וַיֵּלֶךְ שֶׁפִי. המילה הזו מתארת הליכה שקטה ואיטית. בלעם הולך לגמרי לבד, בלי אף חבר או מלווה, שקוע עמוק בתוך השקט של עצמו, בתקווה שההתבודדות הזו תעזור לו לפגוש את ה'.