במדבר, פרק כ״ג, פסוק ג׳

בלעם מורה לבלק הִתְיַצֵּב עַל עֹלָתֶךָ מתוך אמונה אלילית שעמידה מכוונת לצד הקרבן תכפה את רצונם על ה' ותכשיר את המלך להבנת הנבואה. לאחר מכן הוא פורש להתבודדות ומציין וְאֵלְכָה אוּלַי יִקָּרֶה ה' לִקְרָאתִי, כשהוא מטיל ספק אם אכן יזכה להתגלות אקראית באור יום או שמא רוח הקודש סרה ממנו בעקבות חטאיו. הוא מסביר כי וּדְבַר מַה יַּרְאֵנִי וְהִגַּדְתִּי לָךְ, שכן אינו יכול להזמין את הנבואה בעצמו אלא רק להמתין לחזון שאותו יתרגם עבורו למילים. לבסוף וַיֵּלֶךְ שֶׁפִי, תיאור המאגד בתוכו הליכה שקטה ובודדת אל הר קרח וגבוה כדי להשקיף על ישראל, יחד עם צליעה איטית וחשווית מפציעתו הקודמת, הממחישה את רשעותו ושנאתו העיקשת לקלל את העם למרות נכותו.