במדבר, פרק כ״ג, פסוק כ״א

ה' מקיים עם עמו מערכת יחסים של סלחנות וקרבה, ולכן הוא לֹא הִבִּיט אָוֶן בְּיַעֲקֹב ובוחר שלא לדקדק ולחפש בהם חטאים, כזב ועבודה זרה. גם כאשר הם נכשלים במעשה גלוי או במחשבה נסתרת, ה' מתמקד במעשיהם הטובים, ועל כן וְלֹא רָאָה עָמָל בְּיִשְׂרָאֵל, שכן הוא חוסך מהם קושי וסבל משום שהם עוסקים בתורה בשמחה ולא מתוך טורח. בזכות נקיון זה מחטא, יְהֹוָה אֱלֹהָיו עִמּוֹ, והנוכחות האלוהית מלווה אותם תמיד ומעניקה להם כוח פנימי להתגבר על יצריהם, אפילו כאשר הם מכעיסים אותו. הקשר העמוק מתבטא בכך שוּתְרוּעַת מֶלֶךְ בּוֹ, ביטוי המרמז על רעות וחיבה, וכן על קול החצוצרות והשופרות המסמל שמחה, יראה, ואת זעקת הקרב של ה' המגן עליהם בגבורה מפני כל אויב.