במדבר, פרק כ״ג, פסוק י״ח

בפתיחת נבואתו השנייה דורש בלעם מבלק הקשבה פיזית ותודעתית מלאה, וכאשר וַיִּשָּׂא מְשָׁלוֹ וַיֹּאמַר הוא מרים את קולו כדי שאומות העולם ישמעו ויקנאו, או שקולו דווקא נחלש והוא נאלץ לקרב אליו את המלך. בלעם מורה קוּם בָּלָק וּשְׁמָע, דרישה מוחלטת שנועדה לנתק את בלק ממחשבותיו ולחייב אותו לעמוד ביראת כבוד נוכח דבר ה', או כדי להפגין סמכות ולהשפיל את המלך שלעג לו. הוא כופל את דרישתו ומבקש הַאֲזִינָה עָדַי, כלומר הקשב אליי ולדבריי, כדי שבלק יתקרב ויראה שבלעם נאנס לברך, או כדי שיעמיק להבין את הדברים במישור השכלי והרוחני. הפנייה המסיימת בְּנוֹ צִפֹּר משמעותה פשוט בן צפור, והיא עשויה לזלזל במעמדו של המלך כצעיר חסר זכות עמידה עצמאית, או מנגד לכבד את ייחוסו לאביו החכם ולצפות ממנו להבנה ברמה גבוהה.